פרשת השבוע בֹּא: שמות י':1 – י"ג:16
מה עשה את קרבן הפסח לכשר?
פרשת השבוע מתארת את המכות האחרונות שגרמו למצרים לשחרר את בני ישראל. הדגש בפרק זה הוא תיאור מאורע הפסח המקורי וההוראות המפורטות שנתן אלוהים לגבי קרבן הפסח.
"וַיּ͏ַעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ׃ וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיֹּום הַזֶּה הֹוצִיא יהוה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל־צִבְאֹתָם" (שמות יב 50–51). בפסוקים אלו, שמירה קפדנית של ישראל על הוראות אלוהים לגבי קורבן הפסח מקושרת ישירות למעשה הגאולה של אלוהים, היציאה ממצרים! מה בדיוק עשה את קרבן הפסח של ישראל לכשר כדי שינצלו ממלאך המוות וישוחררו מעבדות מצרים כדי לשרת את אלוהים החיים?
ראשית, השה היה צריך להיות ללא פגם, והיו אמצעים כדי לוודא שהוא יישאר שלם עד זמן הקורבן. אלוהים אומר:
"דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ׃ וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יֹום לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתֹו כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות יב 3, 5–6).
לאחר מכן, דם השה היה נמרח על המשקוף והמזוזות של הבית, והמשפחה אכלה את השה הצלוי עם מרור ומצה (יב 7–8), ללא שבירת שום עצם (יב 46). כל בני המשפחה נשארו בבית כל הלילה (יב 22), תחת הגנת דם שה הפסח; משה הסביר את הוראות אלוהים: "וְוְעָבַר יהוה לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת־הַדָּם עַל־הַמַּשְׁקֹוף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יהוה עַל־הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל־בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב 23).
הברית החדשה מציגה את ישוע המשיח כשה הפסח של אלוהים, מההתחלה ועד הסוף. היא מתחילה בעדותו של יוחנן המטביל, שציין את ישוע ואמר: "…הִנֵּה שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם." (יוחנן א 29). קורבנו של שה הפסח יקרה בירושלים, בפסח האחרון של ישוע.
יוחנן מספר לנו, שישה ימים לפני הפסח, הגיע ישוע לבית עניה, שהייתה בחוצות ירושלים (הבשורה ליוחנן יב 1). ביום למחרת, העשירי בניסן, ביצע ישוע את כניסתו המלכותית לירושלים והציג את עצמו בבית המקדש כשה הפסח התמים. שם, בימים הבאים, ישוע נבחן שוב ושוב על ידי ההנהגה הדתית ונמצא "ללא פגם".
יוחנן מדגיש כי ישוע נבחן ונצלב בערב הפסח, כלומר, בארבעה עשר בניסן (יוחנן יט 14). באותו אחר הצהריים, החל מהשעה 3 , היו הכהנים עסוקים במקדש בשחיטת שה הפסח עבור אלו שציפו לחגוג את החג בערב ההוא. בדיוק בשעה שהחלו הכהנים בעבודתם, ישוע, שה הפסח של אלוהים, השתמש בנשימתו האחרונה להכריז: "הכל הושלם!" (יוחנן יט 30).
כאשר ליל הפסח התקרב במהרה, חיפשו המנהיגים היהודיים לזרז את מותם של הנצלבים ע"י שבירת רגליהם, כדי שיוכלו לקבור אותם לפני תחילת השבת. אך ישוע נחסך מההשפלה הזו, כי כבר נפטר. במקום זאת, חנית רומית שפכה את דמו של ישוע (יוחנן יט 31–34).
במפתיע, יוחנן מדגיש: "כִּי זֹאת הָיְתָה לְמַלּאת הַכָּתוּב וְעֶצֶם לֹא־תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (יוחנן י"ט: 36). הצהרתו של יוחנן לא התבססה על פסוק מנביאים, אלא על ההוראות המפורטות לגבי שה הפסח המקורי שישראל הונחו לגביו: "…וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בֹו" (שמות יב 46).
יוחנן רואה בהתרחשות זו, את ידו של אלוהים הריבון, אשר סידר את האירועים והעונות כדי לחשוף את המשמעות האמיתית של קורבנו של ישוע. פרט קטן לכאורה זה הוא למעשה אישור סופי שישוע הוא אכן שה הפסח המושלם של אלוהים, שבדמו אלוהים נותן חיים וגאולה לישראל ולעולם!