פרשת השבוע כִּי וַיַּקְהֵל: שמות ל״ה:1 – ל״ח:20

איפה מנורת הזהב היום?

הרבה אנשים מחפשים את ארון הברית האבוד. רבים תוהים מה קרה ללוחות הברית. אבל מה עם מנורת הזהב? מה קרה לכלי המופלא הזה; האם אי פעם נמצא אותו? בפרשת השבוע, אנו ממשיכים את המסע שלנו אל תוך המשכן, והיום נבחן מקרוב את מנורת הזהב שעמדה בתוך הקודש, וננסה לגלות מה קרה לה; לא בהיסטוריה, אלא בכתובים.

מקריאת ספר שמות אנו יודעים כי עברי בשם בצלאל מונה על ידי אלוהים להכין כמה פריטים עבור אוהל הקדוש, אחד מהם היה מנורת הזהב – מנורה יפהפייה, בעל שבעה קנים, אשר הפיץ אור באופן מתמשך לכל מי שנכנס מעבר לאוהל הקודש, שם לא יכול היה לחדור אור טבעי. מנורת הזהב, שהייתה מעוטרת בפרחי שקדים, לא רק שהעניקה אור, אלא גם הייתה תזכורת חיה לעץ החיים שעמד במרכז גן העדן שממנו אדם גורש.

מעניין שבין כל הפריטים במשכן, דימוי מנורת הזהב הוא זה שנבחר מאוחר יותר בכתובים לייצג את האדון ומאמיניו. לאחר תיאור המשכן בשמות, מנורת הזהב מופיעה שוב בזכריה, בחזון של מנורת זהב בעלת שבעה קנים עם שני עצי זית, אחד בכל צד. כאשר הנביא שאל על משמעות החזון, הוסבר כי עצי הזית מייצגים את "בְנֵי־הַיִּצְהָר" (המשוחים בשמן) והמנורה מייצגת את "אֲדֹון כָּל־הָאָרֶץ". דימוי זה מופיע שוב בברית החדשה (התגלות יא 4), בתיאור של שני העדים; כאן שוב, המנורה מייצגת את האדון. הדימוי ממשיך גם לנצח, בשמים החדשים והארץ החדשה, בהתגלות כא 23; כאשר נאמר על ירושלים השמימית, "וְהָעִיר אֵינֶנָּה צְרִיכָה לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בָּהּ, כִּי כְּבוֹד אֱלֹהִים הֵאִיר אוֹתָהּ וְהַשֶּׂה הוּא מְנוֹרָתָהּ". כלומר זה לא במקרה שישוע בא והכריז על עצמו כאל "אור העולם" – מנורה שמיימית המאירה מתוך חושך רוחני.

לא רק האדון, אלא גם אנחנו, המאמינים, נחשבים לאור, מיוצגים על ידי מנורת הזהב. במתי ה 14–16, ישוע אומר למאמיניו "אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן מְנִיחִים אוֹתָהּ, וְאָז תָּאִיר לְכָל מִי שֶׁבַּבַּיִת. בהתגלות א 12–19, יוחנן רואה את האדון במרכז שבע מנורות זהב, המייצגות את קהילות המאמינים.

ולכן, כיום, כאשר אין משכן או מקדש, איפה ניתן למצוא את מנורת הזהב? אולי לא נצליח לחשוף את המנורה העתיקה בחפירה ארכיאולוגית, אבל עדיין נוכל למצוא את האור המופלא שלה, זורח כמו תמיד. אנו מוצאים אותו באדון עצמו, וגם במאמינים ובקהילות. חיינו צריכים להיות כמנורות, לא מוסתרים בבושה או מעומעמים על ידי חטא, אלא מפיצים אור לכל הסובבים אותנו. באותו אופן, הקהילות שלנו צריכות להיות מנורות המאירות באורו של האדון. מנורת הזהב היא יותר מאשר חפץ עתיק – היא תזכורת מופלאה כיצד אלוהים רואה כל מאמין וכל קהילה, וכיצד עלינו לחיות את חיינו כדי להביא לו כבוד. (מתי ה 16)