האם אתה חלק ממרד קורח?

פרשת השבוע עוסקת בקורח, בני ישראל עדיין נודדים במדבר, וכעת עברו כשלושים ושמונה שנים מאז תחילת המסע שלהם. הוא היה אמור להימשך אחד–עשר יום, אך הם סטו מהדרך. הטקסט נע הלוך ושוב בין הסברים על חוקים שונים לבין תיאורים של המצב בשטח. העם מתחיל לאבד סבלנות ומוכן למרוד. הם רוצים להגיע אל ארץ זבת חלב ודבש, והם רוצים להגיע לשם עכשיו. זה אירוני, שכן זו בדיוק הגישה שגרמה להם להישאר מחוץ לארץ המובטחת זמן ממושך כל כך. זהו דוגמה טובה להבדיל בין לעשות דברים בדרך של אלוהים לבין לעשות דברים בדרך שלנו.

בבמדבר ט"ז, קורח הוביל מרד שכלל  כ–250 אנשים. באופן ספציפי, הם ערערו על כך שמשה ואהרון הם המנהיגים. במדבר ט"ז 3 הם אמרו למשה ואהרון: "…רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתֹוכָם יהוה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יהוה"

זו אינה האשמה נדירה גם היום. בעצם הם אמרו: "היי, מי שם אתכם אחראים?" זו עשויה להיות שאלה לגיטימית בנסיבות מסוימות, אך כאן היא לא הייתה הולמת. הבעיה האמיתית שלהם לא הייתה עם משה ואהרון, אלא עם אלוהים. התפקידים והחובות כבר תוארו בפירוט רב, ולא היה ספק שהם הגיעו ישירות מאלוהים. לכן משה ענה: "לָכֵן אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל־יהוה וְאַהֲרֹן מַה־הוּא כִּי (תלונו) תַלִּינוּ  עָלָיו׃" (במדבר טז 11)

שורש כל חטא הוא מרד בלב, כשאנו מציבים את עצמנו — ואת רצונותינו — מעל לכל. זו הייתה הבעיה במרד קורח. הם דחו את התוכנית הברורה של אלוהים; הם לא היו מרוצים ממה שאלוהים כבר נתן להם. הרבה ניתן להם, אך הם רצו עוד. ראשית, הם הוצאו ממצרים. לא רק זאת, אלא שהם היו לוויים; היה להם תפקיד ייחודי וחשוב, לשרת במשכן. ובכל זאת, לא היו להם כמה מהזכויות הספציפיות שהיו לאהרון ובניו. על ידי כך שהשוו את עצמם למשה ואהרון, הם חשפו משהו על הקשר שלהם עם אלוהים. ובמקום לבלוע את הגאווה שלהם, הם עצמם "נבלעו" על ידי חרון אפו של אלוהים, כפי שנקרא בהמשך הפרק.

התיאור הזה מוזכר פעם אחת בברית החדשה, באיגרת יהודה, פסוק 11. יהודה מדבר על מורים שקריים, אלו שאין בהם יראת אלוהים, כשהוא כותב: "אוֹי לָהֶם, כִּי בְּדֶרֶךְ קַיִן הָלְכוּ, וּבַעֲבוּר שָׂכָר הִתְמַסְּרוּ לְטָעוּת בִּלְעָם, וְאָבְדוּ בְּמֶרֶד קֹרַח."

רצון בריא להתקדם בעבודה או בשירות הוא דבר טוב. אבל עליו לקרות בעיתוי של אלוהים. אלוהים הוא זה שנותן לנו את המתנות וההזדמנויות מלכתחילה.

את מי אנחנו באמת משרתים? מרד קורח —  מזכיר לנו שעלינו לשרת את אלוהים קודם, וזה ישפיע על הדרך בה אנו מתייחסים זה לזה. "אִישׁ אִישׁ כְּפִי הַמַּתָּנָה אֲשֶׁר קִבֵּל יְשָׁרֵת בָּהּ בְּקִרְבְּכֶם, כְּסוֹכְנִים טוֹבִים שֶׁל חַסְדּוֹ רַב־הַפָּנִים שֶׁל אֱלֹהִים." (הראשונה לכיפא ד 10)