איפה אלוהים עכשיו כשבית המקדש איננו?
ידעתם שאלוהים רוצה להיות מעורב בחייכם, להיות חלק מחייכם, ולמעשה לשכון בלבכם ולמלא את כל מי שאתם? זה אולי נשמע מוזר, אבל תנו לי להסביר: בפרשת השבוע אנו מגיעים לשיא במסע של ישראל ובמעבר שלה כאומה. לאחר ששחרר את ישראל מעבדות ונתן את מצוותיו הקדושות בהר סיני, תוכנית הגאולה המלאה של אלוהים מגיעה לשיאה. עכשיו יש צורך בהכנה כדי שאלוהים יוכל לשכון שוב בין עמו בכל הדרו.
הרצון הבוער של אלוהים להיות בקשר עם בני האדם, קשר שנקטע והושמד על ידי החטא בגן עדן, מייצר בסיס לקשר מחודש על ידי הוראה לבנות את המשכן. בשמות כה 8 אומר אלוהים: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתֹוכָם׃" ומבקש מישראל להציע ברצון את החומרים הטובים ביותר הדרושים לבניית המשכן (שמות כה 2–7). אלוהים מגלה למשה מבנה פולחן פשוט, אך אלוהי, כדי להביא כפרה על חטאים ולהציע אינטימיות עם אלוהים. אך עלינו להסתכל על התמונה הגדולה כדי להבין כיצד זה קשור למשיח ישוע, שהפך לדרך היחידה להיכנס למערכת יחסים נכונה עם אלוהים.
השלב הראשון החל בבראשית כאשר אלוהים נהנה מקשר עם אדם וחווה ללא בושה. לאחר שהחטא נכנס, הקשר המיוחד הזה הסתיים לצערנו. אנו קוראים על השלב השני בפרשת השבוע: אלוהים נותן את המשכן כפתרון זמני לקורבנות וכפרה על חטאים, מה שמאפשר לנוכחות אלוהים לשכון שוב בין עמו. לאחר שעם ישראל נכנס לארץ המובטחת, הגיע הזמן לשלב השלישי. המשכן הזמני של ישראל, שאירח את ארון הברית ואת נוכחות אלוהים, הוחלף ע"י בית המקדש בירושלים; והפך להיות מרכז הפולחן לאלוהי ישראל.
אך נבואה מרכזית בדניאל ט 26 מסבירה שטרם חורבן בית המקדש – "יִכָּרֵת מָשִׁיחַ". זה מה שמספק את הדרך לפתרון האלוהי של אלוהים לחטא, ובכך מאפשר את שכינתו של אלוהים בין כל בני האדם. וזה מביא אותנו לשיא, השלב הרביעי, כפי שאנו קוראים בברית החדשה: "הַדָּבָר נִהְיָה בָּשָׂר וְשָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ; וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת כְּבוֹדוֹ, כְּבוֹד בֵּן יָחִיד מִלִּפְנֵי אָבִיו, מָלֵא חֶסֶד וֶאֱמֶת." (יוחנן א 14). בואו של המשיח לעולמנו לפני חורבן בית המקדש, כפי שמנובא בספר דניאל, הוא התגשמות מושלמת של שמות כה 8 – בן האלוהים בבשר בא לשכון בין עמו. המשכן ובית המקדש היו רק צל של האירוע ההיסטורי הזה: בן האלוהים בא לשכון בין עמו ולהיות הדרך, המזבח, הקורבן, מי הטהרה, האור, לחם הפנים, מזבח הקטורת, ונוכחות אלוהים עם בני אדם.
אני זוכר שכילד, חשבתי שלהכיר את אלוהים או אפילו לשמור על מצוותיו זה הספיק; כשבחנתי את ספר יוחנן פרק א' לאור פרשת השבוע הזו, השתנה מחשבתי. תחשבו על זה לרגע. האם תוכלו לדמיין כלה וחתן מאוהבים לגמרי חיים בבתים נפרדים לאחר יום החתונה? זה ייראה מוזר! אז למה אנחנו חיים בעולם שחושב שנוכל לרצות את אלוהים על ידי סימון משימות ברשימת המטלות הרוחניות שלנו, במקום לתת לו חופש מוחלט להיכנס לחיינו ולמלא אותנו בנוכחותו?
כן, אלוהים אוהב אתכם ורוצה להיות חלק מחייכם ולשכון בבית הרוחני שלכם – בלבכם! ישוע הוא זה שיכול לקחת את חטאיכם, לנקות את חדרי ליבכם, ולמלא אתכם בנוכחות אלוהים. אולי האמת הזו הייתה אחת הסיבות לכך שעם ישראל החליט לתת ברצון ובנדיבות, כפי שמתואר בשמות ל"ו; משה נאלץ לבקש מהעם להפסיק את תרומותיהם כי הן היו כל כך שופעות.
הלוואי וניתן לאלוהים את החופש לשכון בתוכנו ולמלא את חיינו בנוכחותו, כך שמילותינו ומעשינו ייצגו את אלוהים השוכן באדם, ולא אדם המלא בעצמו ומנסה להיות אלוהים. אני מעודד אתכם לתת לאלוהים בנדיבות בדיוק כפי שעשה ישראל – ורק אז תגלו מה אלוהים יכול לבנות מחייכם.
