תשובה:

היי רוני,

השאלה שלך הייתה לגיטימית במידה שהיינו טוענים את הדבר הבא: ״לכל דבר שקיים יש גורם״, היקום הוא דבר שקיים, לכן ליקום יש גורם״. אם זו הייתה הטענה, אז כמובן שניתן להשליך את הלוגיקה הזו על אלוהים: ״לכל דבר שקיים יש גורם, אלוהים הוא דבר שקיים, לכן לאלוהים יש גורם.״ אך הטיעון אינו גורס שלכל דבר שקיים יש גורם, אלא רק לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם. להלן הניסוח של הטיעון:

1. לכל דבר שמתחיל להתקיים יש גורם להתחלתו.
2. היקום התחיל להתקיים.
3. לכן, ליקום יש גורם להתחלתו.

משהו מתחיל להתקיים אם יש גבול כלשהו בעברו. זה כולל דברים שבאים לידי קיום, מאורעות ושינויים. לא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים ואירועים, משום שלא ניתן לחצות אינסוף. מאחר שלא ניתן לחצות אינסוף אירועים, אם העבר של היקום היה אינסופי, לא היינו מגיעים לנקודה הנוכחית בהווה (הרי עבר נצחי כרוך באינסוף אירועים עד היום). מכאן, בגלל שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים ואירועים בעבר של היקום, הייתה חייבת להיות התחלה מוחלטת ליקום.

שים לב, היקום לא היה יכול לברוא את עצמו, משום שכדי לברוא את עצמו, עליו היה להתקיים לפני שהוא התקיים, מה שמהווה סתירה לוגית. האופציה האחרת היא שהיקום צץ מכלום, ללא גורם. הבעיה עם הטענה הזו היא שאם היקום היה מתחיל ללא סיבה, גם דברים אחרים בתוכו היו מתחילים ללא סיבה. היינו אמורים לראות חפצים ואובייקטים אחרים צצים לידי קיום ללא שום גורם שיצר אותם. למה? כי בהינתן ההתחלה של היקום, לא היו תנאים מקדימים שהיו קובעים כי רק היקום יתחיל ללא גורם. לכן, אם היקום חל ללא גורם, אין דבר שעוצר דברים אחרים בתוכו להתחיל בלי גורם. אולי חוקי הטבע עוצרים את הדברים מלהתחיל ללא גורם? הבעיה היא שחוקי הטבע הם אך ורק תיאור מופשט של מה משמתרחש באופן שגרתי. לא מדובר בעצמים בעלי כוח שיכולים למנוע מדברים להתחיל מכלום, ללא גורם. לכן, חוקי הטבע לא יכולים להסביר מדוע דברים בתוך היקום לא מתחילים ללא גורם, אם היקום התחיל ללא גורם.

עם מה זה משאיר אותנו? זה משאיר אותנו עם המסקנה שליקום היה גורם. מאחר שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של גורמים, מדובר בגורם ראשוני, חסר התחלה. הוא חסר התחלה משום שהוא גורם ראשוני. אם הייתה לו התחלה, הוא גם היה מצריך גורם, אך זה בלתי אפשרי משום שהוא גורם ראשוני. מאחר שהוא לא היה יכול לחוות כמות אינסופית של שינויים, הוא בלתי משתנה (לפחות כאשר הוא התקיים לבד בלי היקום). מאחר שהוא בלתי משתנה הוא לא חומרי, כי החומר משתנה באופן מתמיד. הוא גם לא מרחבי, כי הוא ברא את המרחב. הוא גם חזק, משום שהוא ברא את היקום ללא שום עזרה או כלי כזה או אחר. הוא גם אישיותי. למה? כי אם מדובר בגורם הראשוני, הוא היה חייב להיות בעל יכולת ליזום פעולה ללא תנאים מקדימים (כי לא היו תנאים מקדימים). אך מאורעות טבעיים הם פאסיביים, הם נגרמים על ידי תנאים אחרים שמקדימים אותם. אולי מצבים קוונטיים הם יוצאי דופן משום שהם יכולים להביא למאורעות קוונטיים באופן ספונטני. אך מצב קוונטי אינו יכול להתקיים ללא שינויים. מצבים קוונטיים נמצאים בשטף מתמיד.[1] מאחר שלא יכולה להיות שרשרת אינסופית של שינויים, הגורם הראשוני לא יכול להיות מצב קוונטי. הגורם הראשוני היה חייב להיות מסוגל להצליח להימנע משינויים אך גם להיות מסוגל ליזום שינויים. הדבר היחיד שעומד בקריטריונים הללו הוא רצון חופשי. רק אישיות הניחנת ברצון חופשית יכולה לבחור להימנע משינויים ולבחור ליזום פעולה (לברוא את היקום ללא תנאים מקדימים).

לכן, הגורם של היקום הוא הכרחי בקיומו, חסר התחלה, לא חומרי, לא מרחבי, חזק ואישיותי. אתה מוזמן לקרוא לו איך שמתחשק לך (אלוהים או כל שם אחר). אך המסקנה עדיין נובעת. גורם כזה קיים.

אלי

הפניות:

[1] .Boddy, Carroll, and J. Pollack, De Sitter Space Without Dynamical Quantum Fluctuations