“ישו בתלמוד” הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע

כששואלים את הרבנים לגבי ישוע, הם תמיד מפנים לשתי אגדות מאוחרות אודות ישוע בתלמוד (כמה מפתיע). ברצוננו להוכיח בבלוג זה כי אגדות אלו הן לא רק מגוחכות, אלא גם שקריות וסותרות את עצמן.

“בן ישיבה שסרח”

מסכת סוטה מ”ז שבתלמוד הירושלמי, שם מסופר כי ישוע היה תלמידו של נשיא הסנהדרין יהושע בן פרחיה, וכי זה נידה אותו וסילקו מהישיבה. לכן, לטענת האגדה התלמודית, ישוע עבר לעבודה זרה, וכישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.

היכן הבעיה אתם תוהים?

כידוע, חייו ופועלו של ישוע התרחשו במאה הראשונה לספירה. לעומת זאת, מי שעל פי הסיפור התלמודי היה הרב שלו, הרב יהושע בן פרחיה, חי בתקופת הזוגות, תקופתו של המלך אלכסנדר ינאי, כמאה עד מאתיים שנה לפני לידתו של ישוע. אתם מבינים את הסתירה הכרונולוגית שבתלמוד? נוסף על כך, מסכת סוטה חוברה בסביבות המאה החמישית, זאת אומרת מאות רבות של שנים לאחר זמנו של ישוע. ומי שחיבר את מסכת סוטה, ושהמציא את הסיפור הזה על ישוע, היה כנראה חלש בהיסטוריה וטעה בתאריכים. האם הייתם מוכנים לקחת ברצינות, ספר שהיה טוען שברוך שפינוזה, בעודו כותב את הספר “תורת המדות”, טיפח ולימד את הרב עובדיה יוסף? באותה הרצינות עליכם גם לקחת את הטענות המגוחכות של רבני-התלמוד אודות ישוע. שאגב, מעולם לא היה בן-ישיבה וגם לא היה לו רב.

 

“צואה רותחת”

מסכת גיטין שבתלמוד הבבלי נכתבה בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה. זאת אומרת שהאגדה על ישוע נכתבה לפחות חמש מאות שנה לאחר ישוע. באגדה זו (מסכת גיטין נז,א) מסופר על אונקלוס שהעלה את ישוע באוב, ואז אומר לו ישוע כי הוא שוהה בצואה רותחת בגיהינום.

אתם מבינים, זה ממש כמו שאכתוב היום ספר, ובו אספר על האויב השנוא ביותר עלי, לאונרדו דה וינצ’י, שלפני חמש מאות שנה היו לו חילוקי דעות עם איזה סבא-רבה שלי, ואכתוב כי העליתי באוב את דה וינצ’י והוא הודה בפני שהוא טעה ושהמשפחה שלי תמיד צדקה וכי עכשיו הוא שוחה בשתן רותח בגיהינום בתור עונש.

איך הדתיים מסוגלים לקחת ברצינות את האגדה המגוחכת הזאת? אנחנו באמת שלא יודעים האם לצחוק או לבכות על כך.

אבל שימו לב לזה! מי שכתב את האגדה הזו ירה לעצמו ברגל, מדוע? כי או שהוא לא יודע מה אלוהים ציווה בתורה, או שפשוט מדובר בעוד הוכחה לכך שלרבנים ממש לא אכפת מה אומר אלוהים!

בדברים, פרק י”ח, התורה אוסרת על ביצוע טקסי העלאה באוב (“דרישה אל המתים”): “…וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים׃ כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה…”

(השוו עם שמואל א’ פרק כ”ח)

לסיכום, אם עיוור מוביל עיוור, ובדרכם יש בור עמוק, האם לא שניהם יפלו לבור ביחד? ואכן כבר אלפיים שנה יש אלו בעם ישראל ההולכים כעיוור המובל על ידי עיוור. הגיע הזמן שתחשבו בעצמכם, תחקרו בעצמכם ותשקלו לעומק בעצמכם. אל תפלו בפח של אנשי דת שמנסים לשמור את הכוח בידיים שלהם ואל תתנו להם לחשוב במקומכם! אלוהים נתן לכם שכל כדי שתעשו בו שימוש.

 

אולי גם יעניין אותך: