ראשי > יֵשׁוּעַ והברית החדשה > האם אנו יודעים מי חיבר את בשורות הברית החדשה?

האם אנו יודעים מי חיבר את בשורות הברית החדשה?

 

רבים טוענים שלא ניתן לסמוך על המאורעות המתוארים בבשורות משום שאנו לא יודעים כלל מי חיבר אותן. על פי הטענה, השמות של מחברי הבשורות ("מתי", "מרקוס", "לוקס", "יוחנן"). האם יש ראיות לכך שהבשורות נכתבו על פי המחברים הללו?

לפני שניכנס אל תוך הראיות ההיסטוריות לכך שהמחברים הללו אכן כתבו את הבשורות, חשוב קודם כל להבין ששאלת זהות המחברים איננה כלל חשובה לשאלת המהימנות ההיסטורית הכללית של הבשורות. ההנחה שזהות המחברים היא קריטית לשאלת המהימנות של הכתובים מגלה חוסר בקיאות במחקר המודרני של הברית החדשה. כאשר החוקרים מבקשים לקבוע מהימנות של מאורע או אמרה שמיוחסת לדמות היסטורית מסויימת, לא מעניין אותם מי כתב את המסמך. הם משתמשים בקריטריונים היסטוריים המשומשים עבור קביעת האותנטיות של אותו המאורע שהם חוקרים. הקריטריונים הללו הם:

 

  1. חופפות היסטורית: השתלבותו והסתדרותו של המאורע עם העובדות הידועות אודות ההקשר בו המאורע התרחש.
  2. עדות בלתי תלויה ומוקדמת: הופעתו של המאורע בעדויות רבות (הקרובות מבחינה זמנית להתרחשותו ואשר אינן תלויות זו בזו ולא במקור משותף כלשהו) מגבירה את סבירות התרחשותו.
  3. קריטריון ה"מבוכה": המאורע\המידע ההיסטורי המסוים נחשב למביך ולכן הסיכוי שהוא הומצא או בודה הינו נמוך ולא מתקבל על הדעת. 
  4. שוני: המאורע איננו תואם את צורת החשיבה של החברה ולכן לא הגיוני כי הוא המצאה.
  5. עקביות: המאורע\המידע ההיסטורי הינו עקבי עם שאר העובדות הידועות לנו אודות הדמות אותה אנו חוקרים.

שימו לב שהקריטריונים הללו לא מניחים כלל את הזהות של המחברים או אפילו את המהימנות הכללית של הבשורות. אלא שהקריטריונים מתמקדים על מאורעות ספציפיים בבשורות ומספקים אישור או ראיה לכך שהם אכן התרחשו. כמובן שניתן להראות שהבשורות באופן כללי הן אמינות, אך הקריטריונים הללו לא תלויים במהימנות הכללית של הבשורות.1

אז איך כן יודעים שהבשורות נכתבו על ידי המחברים מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן?

על פי הטיעון של הספקנים, הייחוס של ארבע הבשורות למתי, מרקוס, לוקס ויוחנן הוא שגוי. הסיבה לכך היא שלעותקים המקוריים לא היו כותרות כמו "הבשורה על פי מתי". אז איך אנו יודעים שהם אכן חיברו את הבשורות אם הם לא ציינו את שמם ככותרת לחיבורם?

חשוב להבין שהמחברים בעת העתיקה לא נהגו לציין את שמם. פלוטרכוס למשל שהיה מחבר יווני שחיבר מעל 50 ביוגרפיות מסוף המאה הראשונה עד לתחילת המאה השנייה, לא ציין את שמו באף אחת מעבודותיו. אלא המסורת שהועברה לאורך הדורות שמעניקה לנו את הידע לגבי זהות המחברים של הביוגרפיות של העת העתיקה. שימו לב שאף אחד לא מכחיש שפלוטרכוס הוא המחבר של כתביו. 

אז אילו מסורות עתיקות מצביעות על זהותם של מחברי הבשורות? הראשונה מגיעה מהמנהיג המשיחי פפיאס שכתב בזמן 120 לספירה או אפילו לפני. סביר להניח שפפיאס הכיר את השליח יוחנן או מישהו שהכיר את השליחים2. הוא היה הראשון שטען שמתי ויוחנן היו חלק מן השנים עשר שחיברו את הבשורות המשוייכות להם. הוא גם כתב שמרקוס כתב את בשורתו על פי המידע שקיבל (שמרקוס קיבל) מפטרוס השליח. מספר עשורים לאחר מכן, מנהיג משיחי נוסף בשם יוסטינוס (150 אחרי הספירה) דיווח שלוקס, שהיה שותף למסעותיו של שאול, כתב את בשורת לוקס. זמן קצר לאחר מכן, מנהיג משיחי נוסף בשם אירנאוס (170 אחרי הספירה), אשר כנראה תקשר עם אחד מתלמידיו של יוחנן השליח בשם פוליקרפוס, אישר את הטענה של פפיאס לגבי זהות מחברי הבשורות. למרות שזהות מחברי הבשורות שנויה במחלוקת, חוקרים רבים מקבלים את הראיות לטובת המסורת הקדומה על פיה הבשורות אכן נכתבו על ידי המחברים שעל שמן נקראות הבשורות.3 אמנם לא ניתן לטעון בוודאות מוחלטת, יש ראיות היסטוריות טובות לכך שהבשורות אכן נכתבו על ידי המחברים הללו. העובדה ששמות המחברים לא מופיעים בעותקים הקדומים ביותר אשר בידינו, איננה מצביעה על כך שהכתבים הללו לא חוברו על ידי מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.ככל הנראה, שמות המחברים נוספו מאוחר יותר כדי למנוע בלבול בין הבשורות האותנטיות לבין הבשורות השקריות.4

 

הערות:

1. https://www.reasonablefaith.org/question-answer/P50/gospel-authorshipwho-cares

2. Papias, Fragments 1:4; 3:1–4, 7; 11; 15; 16:1.
Come Let Us Reason: New Essays in Christian Apologetics . B&H Publishing Group..
3. Robert H. Gundry, "Trimming the Debate," in Jesus' Resurrection: Fact or Figment? A Debate Between William Lane Craig and Gerd Lüdemann, ed. Paul Copan and Ronald K. Tacelli (Downers Grove, IL: InterVarsity Press, 2000), 117 (n15).

4. Martin Hengel, Studies, 64–84, cited by Robert H. Gundry, Mark: A Commentary on His Apology for the Cross (Grand Rapids: Eerdmans, 1993), 1041.

 

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.