"בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ־לָהּ׃ אֲנִי יְהוָה נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה… הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי־תֵבֵל תְּנוּבָה" (ישעיה כז 2–3, 6).
ספר ישעיה מכיל שני שירים הנוגעים לכרמו של אלוהים. בשיר הראשון, ליבו של אלוהים נשבר נוכח כרם המסרב להניב פרי טוב, לא משנה כמה הוא עיבד אותו וטיפל בו (ישעיה ה 1–2). לכן הוא מושך ממנו את ידו המגנה והכרם נהרס לחלוטין (פס' 3–6). כרם זה מזוהה במפורש עם ישראל ויהודה (פס' 7).
בהתבסס על תוכן השיר הראשון, אנו עשויים להניח כי אלוהים יסיים את קשריו עם אותו הכרם – יוותר עליו ואולי אף יחליפו באחר. אך השיר השני המתייחס לכרם, לא רק מפריך כל סיכוי שאלוהים דוחה את עמו לצמיתות, אלא חושף את אופיו האמיתי של האל. בשיר השני אלוהים מתענג על כרמו, מחדש את דאגתו והגנתו (כז 3, 5) והופך את ה"שָׁמִיר וָשָׁיִת" – שבעבר סימלו את חורבן הכרם (ה 6) – לאמצעי הגנה מפני אויביו (כז 4). במקום להניב ענבים חסרי ערך (ה 4), הכרם הפך כה פורה, עד כי הוא מספק פרי לעולם כולו (כז 6).
אני יכול לחשוב על לפחות שני יישומים לקטע לעיל, אחד לאומי והשני אישי. מבחינת ייעודו הלאומי של ישראל – היותה מקור של ברכה לעולם כולו – אנו רואים כי אלוהים יגשים את תוכניתו. עם ישראל יגשים את הייעוד שאלוהים נתן לו, "שֶׁהֲרֵי אֵין הָאֱלֹהִים מִתְחָרֵט עַל מַתְּנוֹתָיו וְעַל בְּחִירָתוֹ" (רומים יא 29).
ברמה האישית, לעתים קרובות אנו עלולים להתייאש מחסרונותינו וכשלונותינו. ואכן, חזרה בתשובה ממלאת תפקיד קריטי בבריאותנו הרוחנית. אך עלינו לזכור כי אלוהים מחויב יותר מאיתנו לגדילתנו הרוחנית ולפרי שנפיק למען מלכותו. אלוהים מוכיח את מי שהוא אוהב; הוא גוזם את הענפים הרעים בחיינו כך שנוכל לשאת פרי רב וראוי יותר (יוחנן טו 1–2, 8–9).
הבה נזכור אפוא כמה אלוהים אוהב את כרמו (הכולל אותך ואותי), ונתחנן בפניו לעשות את כל הגינון הדרוש בחיינו כדי שנוכל לשאת פרי רב!
"מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָנוּ, מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת זֹאת, אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית, לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלֹהִים" (קולוסים א 9–10).
