אלוהים אינו נושא פנים

"הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: הַאִם לֹא צָדַקְנוּ בְּאָמְרֵנוּ שֶׁשּׁוֹמְרוֹנִי אַתָּה וְשֵׁד בְּךָ?… הַאִם אַתָּה גָּדוֹל מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁמֵּת? גַּם הַנְּבִיאִים מֵתוּ. מָה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ?… מִשּׁוּם כָּךְ הֵרִימוּ אֲבָנִים לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁוּעַ הִסְתַּתֵּר וְיָצָא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ" (יוחנן ח' 48, 53, 59).

יוחנן מדגים את האירוניה העצובה בדחייה הזמנית של ישראל את משיחם, באמצעות סיפור בָּבוּאָה של קבלת המשיח היהודי על-ידי השומרונים (סיפור בבואה מדגיש קשר בין שתי דמויות ו/או אירועים שונים מקבילים על ידי מהפך הפרטיים המרכזיים בעלילה).

הבה נבחן את ההקבלות והניגודים בין שני הסיפורים הבאים: ביוחנן ח' 48, העם היהודי מזהה באופן שגוי את ישוע כשומרוני הנולד כתוצאה מזנות (ראו פס' 41). ביוחנן ד' 9, אישה שומרונית החיה בזנות, מזהה את ישוע כיהודי. ביוחנן ח' 53, העם היהודי שואל בחוסר כנות האם ישוע גדול מאברהם אביהם. ביוחנן ד' 12, האישה השומרונית שואלת בכנות האם ישוע גדול מאביה יעקב. ביוחנן ח' 59, העם היהודי אינו מאמין שישוע הוא המשיח, למרות המצאותם על ההר הנכון (היכן שעמד בית המקדש). ביוחנן ד' 21, האישה השומרונית, ומאוחר יותר כל בני הכפר שלה, מאמינים כי ישוע הוא המשיח למרות הימצאותם בסמוך להר שגוי (יוחנן ד' 39; ראו פס' 26-25, 30-28).

אמונה לא צפויה

באמצעות הניגודים לעיל, אנו מקבלים בהפתעה את האנשים הרואים את האמת ומאמינים בה; ואנו מופתעים באותה מידה מהאנשים שלא מאמינים. אמונה נוטה להגיע ממקומות בלתי צפויים. בעוד עמו של ישוע לא קיבל אותו (יוחנן א' 11), סיפורה של האישה השומרונית מדגים כיצד אלוהי ישראל נכון לאמץ כל אדם שיאמין בשמו – אפילו השומרונים (יוחנן א' 12). במילים אחרות, אין אזרחים סוג ב' במשפחת אלוהים!

חזרתה של האישה השומרונית וכל בני הכפר שלה לאלוהי ישראל אינה אלא הוכחה לכך שאלוהים לעולם אינו מוותר על צאנו. חשבו כיצד מערכות היחסים הנואפות של האישה השומרונית (יוחנן ד' 18) מתכתבות עם נטישת אלוהים, מקדשו ומלכו על-ידי הממלכה הצפונית (שומרן), במטרה לעבוד אלילים. אך למרות שהשומרונים נדדו כל כך רחוק מהעדר, הרועה הטוב הלך לחפשם ולהצילם.

הסיפור מוכיח כי הרועה הטוב מסרב לוותר על צאנו האבוד אפילו כאשר מדובר בשבטי ישראל הצפוניים. הסיפור גם מרגיע אותנו בידיעה כי הרועה הטוב לעולם לא יפסיק לתור אחר שבטי יהודה הדרומיים. כיוון שאנו הצאן שלו, ביכולתנו לנוח בידיעה כי הרועה הטוב מגן עלינו באהבה, ורודף אם צריך, גם אחר כל אחד מאיתנו!

"גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד" (יוחנן י' 16).