"הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה׃ וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת־בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ג 15-ד 1).
בספרו המבריק על אסתר, יונתן גרוסמן מפנה את תשומת הלב לרמז נוראי למדי באסתר ד 1 לבראשית כז 34. תגובתו של מרדכי לגזירה נגד היהודים ("וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה") לקוחה כמעט מילה במילה מתגובתו של עשיו, כאשר הבין שברכתו נגנבה על ידי יעקב: "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת־דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי". לדברי גרוסמן, "הרמיזה המפתיעה הזו משווה את מרדכי לעשיו ואת המן ליעקב; שני הראשונים הגיבו באופן דומה לתבוסה מיד שני האחרונים" (עמ' 219).
אבל רגע, האירוניה המרה בהשוואה זו הולכת ומחמירה כאשר מתחשבים בעובדה שהמן הוא צאצא של עשו (בראשית לו 1, שמ"א טו 8; אסתר ג 1), ומרדכי בא משושלת יעקב (בראשית לה 18, 24; אסתר ב 5). ברור כי לא כך אומר להראות עולם מתוקן!
ה"יופי" באנלוגיה הזו בא לידי ביטוי ביכולת שלה ללכוד את התחושה הנוראה שמקבלים כאשר רואים דברים המתרחשים בעולמנו ועומדים בניגוד מוחלט לכל ציפיותינו המקראיות. בפרפרזה לדברי ישעיהו ה 7, "וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". אך מחברי המקרא מסרבים לטייח או לצנזר את החוויות הטרגיות של העבר. אדרבא, התנ"ך מתאר כיצד האמונה פועלת בעולם האמיתי. אמונה פירושה לבטוח בטובו של אלוהים ובוודאות הבטחותיו, גם בהיעדר מוחלט של ראיות בנסיבות הנוכחיות.
כאשר מחשיבים את מרדכי לדמות משיחית, אפשר להיות בטוחים באותה מידה בסוף טוב לסיפור (מבחינת התנ"ך), לא משנה עד כמה המצב נראה רע. השפלה ותלייה בעץ מובילות לתחיה והתעלות! אלוהים פועל כנגד כל הסיכויים במטרה להחליף את שק האבלות (אסת ד 1) ב"בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת" (אסת ח 15); את האפר שעל ראש מרדכי (אסת ד 1) ב"עֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה" (אסת ח, טו); הזעקה המרה בעיר שושן (אסתר ד א) תוחלף יום אחד ב"צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" בעולם כולו (אסתר ח 15).
"…אַךְ כָּעֵת עֲדַיִן אֵין אָנוּ רוֹאִים כִּי הַכֹּל הוּשַׁת תַּחְתָּיו. אֲבָל רוֹאִים אָנוּ אֶת יֵשׁוּעַ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִשּׁוּם שֶׁסָּבַל מָוֶת, הוּא אֲשֶׁר חֻסַּר מְעַט מִמַּלְאָכִים, כְּדֵי שֶׁבְּחֶסֶד אֱלֹהִים יִטְעַם מָוֶת בְּעַד הַכֹּל. אָכֵן הוּא אֲשֶׁר הַכֹּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֹּל עַל-יָדָיו יָאֶה הָיָה לוֹ, בַּהֲבִיאוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד, לְהַשְׁלִים עַל-יְדֵי סֵבֶל אֶת מְכוֹנֵן יְשׁוּעָתָם" (עברים ב 10-8).
