"אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי עַל־שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת… אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה" (שמ"ב כג 8, 39).

סיפורי דוד מתקרבים לסיומם, בדומה לסרט הוליוודי: עם שמות המשתתפים בסיום. מחבר ספר שמואל מונה שלושים ושבעה "גיבורים" שהקדישו את חייהם לתמיכה בדוד, בקריאתו על–ידי אלוהים ובהפיכתו לאדם טוב יותר. הצלחתו של דוד לא הייתה שייכת לו בלבד והמחבר רוצה שנדע זאת.

לפני שנים, בפגישת עבודה, דיברתי על "ההישגים שלי כראש מחלקה". המנהל מיהר לתקן את האמירה הנרקיסיסטית שלי: "ההישגים של כולנו, למען הצלחת המחלקה". שמחתי עבור התיקון האוהב הזה, והתעצבתי על–כך שהצגתי את ההישגים כאילו הכל סובב אותי.

החיים שלנו אף פעם אינם צריכים להתרכז בנו, וכל ההצלחות שאלוהים מעניק לנו מגיעות תמיד עם רשימה ארוכה של אנשים שתמכו בנו ואפשרו את ההצלחה. הלוואי שאלוהים יפקח את עינינו בפני האנשים הראויים לציון בשל "הישגינו", ויפתח את פינו, כך שנוקיר תודה לאנשים המבורכים אשר באמת ראויים לכך.

"וְאַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר מִתּוֹךְ תַּחֲרוּת, אַף לֹא מִתּוֹךְ כְּבוֹד שָׁוְא, אֶלָּא בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ" (פיליפים ב 3).