"וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם׃ וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא־חָלְקוּ אֶת־נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים׃ וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד־אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם" (יהושע יח 3-1).
יהושע זה עתה הביא את הניצחון לעם ישראל, והארץ המובטחת נכבשה. בכל זאת, שבעה שבטים טרם מימשו את נחלתם על הארץ הטובה! בתוכחתו כלפיהם, יהושע משתמש בפועל "מִתְרַפִּים". בין אם הסיבה תלויה בפחד או בחוסר אמונה, שבעה משבטי ישראל איבדו את אחיזתם בהבטחות האל.
זוהי מציאות עצובה, אך אמיתית למדי; כמה פעמים אנו עומדים יבשים מצמא מול באר הבטחותיו הטובות של אלוהים, רק משום שאיננו מצליחים להושיט יד ולדלות ממנה מים? ההבטחות האלו שייכות לנו. הם נועדו שנהנה מהן. אולם אנו לא מצליחים לעשות זאת פשוט מפני שאיננו מממשים את אותן הבטחות (אגב, אינני מנסה לקדם כאן את בשורת השגשוג).
מדוע אנו חוששים לאבד את ישועתנו כאשר אלוהים הבטיח כי מי שמאמין לא יאבד (יוחנן ג 16) ושאף אחד לעולם לא יוכל לשלוף אותנו מידיו (יוחנן י 29-28)? למה אנו חושבים שאלוהים אינו אוהב אותנו כאשר הוא אומר כי שום דבר ביקום כולו לא יפרידנו מאהבתו (רומים ח 39-38)? מדוע אנו חשים כאזרחים סוג ב' כאשר דבר אלוהים מדגיש כי נבחרנו מלפני היווסד תבל (אפסים א 4)? ומדוע אנו כל כך מפחדים או כועסים כאשר התוכניות שלנו אינן מסתדרות, בעוד אלוהים אומר שכל הדברים פועלים יחד לטובת אוהביו (רומים ח 28)?
התשובה ברורה: אנו מאפשרים להבטחות היקרות של אלוהים לחמוק מבעד לאצבעותינו הרפויות, כי הספקות והפחדים שלנו גוברים עלינו. אחת הדרכים שבהן למדתי להחזיק בהבטחותיו של אלוהים, היתה על ידי תזכורת אישית לכך שיש דברים שאלוהים אינו יכול לעשות. הוא אינו יכול לשקר; הוא אינו יכול לבגוד; והוא אינו יכול לחזור בו ממתנותיו ומהבטחותיו. מדוע לא? כי הוא אלוהים. בכל פעם שאני מזכיר לעצמי את הדברים שאלוהים אינו יכול לעשות, ידיי מוצאות כוח על-טבעי להמשיך ולהחזיק מעמד!
"נַחֲזִיקָה נָא בַּתִּקְוָה שֶׁאָנוּ מַצְהִירִים עָלֶיהָ וְאַל נִמּוֹט, שֶׁכֵּן נֶאֱמָן הַמַּבְטִיחַ" (עברים י 23).
