במשיח שוכן מלוא האלוהות

"וְהָיָה כִּי־תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ׃ וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל־פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם… כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ׃ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ… הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו 2-1, 13-12, 15).

בקלות אפשר לפספס את ההשלכות התיאולוגיות המדהימות בקטע לעיל, אם לא נותנים לו את תשומת הלב הראויה. בפס' 2-1, האל מצווה על עמו להביא את ביכורי תוצרתם אל "אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (פס' 2). לאחר שנתנו מעשר ובעודם עומדים לפני משכן האלוהים (פס' 13-12), הם מצווים להתפלל לה' ולומר: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל" (פס' 15).

תפסתם מה קורה פה? בעודם עומדים מול מקדש ה' עלי אדמות, מצווים אנשי אלוהים להתפלל אל מקדשו שבשמים. האם אין כאן סתירה? לפי קטע זה, יש שני מקדשים שבהם אלוהים נמצא בו-זמנית: אחד בשמים ואחד בארץ. אולם לפי החישוב של ספר דברים, יהוה אחד בשמים ויהוה אחד עלי אדמות שווים לאל אחד. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד" (דברים ו 4).

כאשר כותבי הברית החדשה מזהים את ישוע כיהוה עלי אדמות (מרקוס א 3-1; ד 41-35; יוחנן א 14; פיליפים ב 11-9) ובו זמנית מאשרים את אמונתם ביהוה שבשמים (מרקוס א 11-9), הם אינם מציגים תיאולוגיה חדשה אודות אלוהי ישראל. הם אפילו אינם סותרים את התיאולוגיה של התורה. לומר שאלוהים איתנו על פני האדמה באותו העת בה הוא שומר עלינו בשמים, זו באמת ובתמים האמונה שנמסרה לנו על ידי אבותינו! שכן התורה עצמה מאשרת כי אלוהי השמים ציווה על עמו לבנות משכן עלי אדמות הואיל והוא אינו מאמין ביחסים בשלט-רחוק!

"הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת" (קולוסים ב 9).

"וְגַם אִם יֵשׁ הַקְּרוּיִים 'אֵלִים', אִם בַּשָּׁמַיִם וְאִם בָּאָרֶץ – כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ אֵלִים רַבִּים וַאֲדוֹנִים רַבִּים – הֲרֵי לָנוּ יֵשׁ אֱלֹהִים אֶחָד, הָאָב אֲשֶׁר הַכֹּל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲנוֹ; וְאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הַכֹּל דַּרְכּוֹ וְדַרְכּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים" (קור"א ח 6-5).