"וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר׃ וַיִּזָּעֲקוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בָּעִיר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן־הָעִיר׃ וְלֹא־נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא־יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַזְבוּ אֶת־הָעִיר פְּתוּחָה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל" (יהושע ח 17-15).
אתיקה המקראית היא נושא מאתגר, במיוחד כשמדובר בהונאה. על-אף שהתנ"ך אומר כי אסור לשקר (ויקרא יט 11; אפסים ד 25), יש מקומות בכתובים שבהם הונאה לא רק נראית כמו הדבר הנכון לעשות, אלא שהיא אף זוכה לברכה מאת אלוהים. בקרב של יהושע נגד העי, הוא מטעה את אויבו כך שיחשבו כי צבא ישראל נמצא במנוסה. בשמות א 21-15 המיילדות המצריות מטעות את פרעה כדי להציל את התינוקות העבריים. נוצרים רבים הטעו את הנאצים כדי להגן על יהודים חפים מפשע במהלך השואה.
יש מכנה משותף אחד בכל המקרים הללו שבהם "ההונאה" הופכת לסגולה ולא לחטא. הם עוסקים בקרב רוחני נגד אויב שטני המבקש להשמיד אנשים מתוך שנאתו לאלוהים ולתוכניותיו. שימוש בתחבולות אף מוצא ביטוי במדריכים חילוניים של תורת הלחימה. לפי סון טסו (Sun Tzu), ב"אמנות המלחמה", "כל לוחמה מבוססת על הונאה. מכאן, כאשר אנו מסוגלים לתקוף, עלינו להיראות בלתי מסוגלים; כאשר אנו משתמשים בכוחותינו, עלינו להיראות פאסיבים; כאשר אנו קרובים, אנו חייבים לגרום לאויב להאמין שאנו רחוקים; כשאנחנו רחוקים, אנחנו חייבים לגרום לו להאמין שאנחנו קרובים". חשוב מכך, חכמת התחבולות בעת מלחמה נותנת את אותותיה גם בפתגמי שלמה: "…וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" (משלי כ 18).
כולנו חיים בקרב רוחני עז נגד אויב השונא את אלוהים ושונא את עמו (אפסים ו 17-10). בקרב זה, אסור לנו להתפשר על היושרה שלנו או ללכת נגד מצפוננו. מושיענו הבהיר כי אמירת האמת היא דרכו של אלוהים לשחרר את השבויים (יוחנן ח 32). יחד עם זאת, לעולם אסור לנו לשחק לידיו של אויבנו. להיות שקופים לחלוטין אל-מול אויב השונא את אלוהים ומבקש להזיק לנו, משמע להעניק לו את הניצחון על מגש של כסף. איני מתיימר לדעת תמיד את הגבול המפריד בין פשרה מוסרית לבין השכל הישר. לכן אני מתפלל שאלוהים ייתן לנו את החוכמה לדעת מתי לדבר אמת באהבה ומתי להסתירה (או לפחות חלק ממנה) מתוך אהבתנו לאלוהים ותוך מאבקנו בשטן ובגרורותיו.
"הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם כִּכְבָשִׂים בֵּין זְאֵבִים. לָכֵן הֱיוּ עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים וּתְמִימִים כְּיוֹנִים" (מתי י 16).
