המנוחה הנצחית

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת־יְרִיחוֹ וְאֶת־מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל׃ וְסַבֹּתֶם אֶת־הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת־הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים׃ וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת־הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת׃ וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל בְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (יהושע ו 5-2).

בכל מקום אחר בכתובים בו מוצאים את הדפוס של עשיית דבר מסוים במשך שישה ימים ודבר אחר ביום השביעי, היום השביעי מתייחס לשבת (שמות כ 9, 11, כג 12, לא 15, 17; ויקרא כג 3; דברים ה 13, טז 8). נוסף על העובדה המפתיעה שאלוהים ציווה על הכוהנים "לעבוד" בשבת, הפלת חומות יריחו מתוארת כחידוש מנוחת השבת של אלוהים (ראו בראשית ב 3-1). כדי להשיג ניצחון מוחלט, צבא ישראל לא היה צריך לעשות מאומה ביום השביעי, זולת להיכנס לעבודת האל הגמורה.

הניצחון של ישראל על יריחו ביום השביעי מלמד אותנו לקח חשוב. ישוע מזמין את כולנו לבוא אליו, למנוחה נצחית (מתי יא 30-28). אך אם חיינו מאופיינים בשגרת עשייה אינסופית, לא יישאר לנו פנאי או מרחב ליהנות מאותה מנוחה. בתור חסידי ישוע, שבאו מכל שבט, אומה ולשון, אין שום צורך להתווכח על יום המנוחה הספציפי (רומים יד 8-5). עם זאת, רוחניות בריאה מחייבת אותנו להפסיק את כל הדברים החשובים שאנו עושים למען אלוהים, לפחות פעם בשבוע, כך שנשכיל להגות בכל הדברים הגדולים שאלוהים כבר חולל עבורנו. לעולם לא באמת נוכל להעריך את גאולתנו, לולא נפנה את הזמן להגות בכך!

"וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה 15).