המשיח- בנו של דוד ואלוהים

"וַתִּרְאוּ כִּי־נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי־מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם׃ וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ" (שמ"א יב 13-12).

נאומו של שמואל מבטא דילמה תיאולוגית שאפשר לפותרה רק באמצעות התגלמותו של משיח ישראל. על ידי בחירת מלך בשר ודם, דחו ישראל את ה' כמלכם. אך בהבטחת אלוהים לדוד טבוע אפוא הפתרון לדילמת "אלוהים או אדם כמלך ישראל". המשיח לא יהיה רק בנו של דוד, אלא בנו של האל (שמ"ב ז 14). פן נחשוב כי התואר "בן" משמש כביטוי של כבוד בלבד ולא כאמת אונטולוגית (דהיינו, כי המשיח הוא למעשה בן האלוהים הנצחי בהווייתו), הנביאים מבטיחים כי גם בן דוד – המשיח – יהיה עמנואל (ישעיהו ז 14), אל-גיבור (ישעיהו ט 5), אשר יזכה לפולחן מאת כל שבט, אומה ולשון (תהלים ב 7, 12, מה 18; דניאל ז 14-13).

בתגובה לבחירה הנואלת של ישראל, בשמ"א יב, אלוהים לא רק מאפשר לישראל לקצור את השלכות בחירתם הגרועה, אלא מספק את הפתרון באהבה ובחמלה! ביום בו ישוב ישוע לירושלים, האדון של דוד ויורשו ימלוך סוף סוף על עמו.

"וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶגְבָּה… וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד 4, 9).