הנהגה תחת סמכות אלוהים

"וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִתְאַבְּלִי־נָא וְלִבְשִׁי־נָא בִגְדֵי־אֵבֶל וְאַל־תָּסוּכִי שֶׁמֶן וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל־מֵת׃ וּבָאת אֶל־הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיהָ" (שמ"ב יד 2–3).

מאז חטא דוד עם בת שבע (שמ"ב יא), זהו הסיפור השלישי הכולל אנשים שבוחרים לתקשר עם המלך בעקיפין. בשל הציפייה לכעס מצד המלך על מות חייליו, יואב שם דברים בפי שליח (יא 19–21); במקום להתעמת עם דוד בגלוי על חטאו, נתן נזף בו באמצעות משל (יב 1–4); בסיפור לעיל, יואב שם בפיה של אשה חכמה מילים בנוגע לבנו, במקום לדבר עמו ישירות (יב 2–3). האם ייתכן שכמעט בלתי אפשרי לדבר ישירות עם המנהיג, מפני שהרשה לעצמו להשתכר מגאווה של כוח, שגשוג ופופולריות?

זה מדאיג לגלות כי האנשים המשרתים איתנו חוששים לשתף אותנו באופן גלוי בדעותיהם. האם יכול להיות שאפשרנו לכוח ולהצלחה לעלות לנו לראש? אלוהים יודע שהצלחותינו מסוכנות הרבה יותר מכישלונותינו (ראו דברים יז 16–17). מסיבה זו הוא סיפק הגנה חזקה מפני הפיכתנו לבלתי נגישים, ואטומים בפני ביקורת בונה. מנהיגים כפי ליבו של אלוהים חייבים להפוך לתלמידים לכל החיים של דבר אלוהים, המשילים מעצמם כל יומרה של התנשאות. כאשר מנהיגים מעמידים את עצמם מדי יום תחת סמכותו של דבר אלוהים, הם זוכרים כי אינם נישאים מעל האנשים אותם הם מנהיגים. כל מנהיגות מונתה על ידי אלוהים ולכן חייבת להיכנע לסמכות גבוהה יותר, "כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה 7).

"וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים יז 18–20).