הניצחון של המאמינים בישוע

"וּלְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי־יְהוּדָה אֶל־פִּי יְהוָה לִיהוֹשֻׁעַ אֶת־קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן׃ וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת־שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת־שֵׁשַׁי וְאֶת־אֲחִימַן וְאֶת־תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק׃ וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל־יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם־דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת־סֵפֶר" (יהושע טו 15-13).

יכולתו של כלב לרשת את בני הענק ולהשתלט על נחלתם, עומדת בניגוד מוחלט לפסוקים ביהושע המדגישים את כישלונם של יתר השבטים להוריש ("לגרש") את הכנענים מהארץ. שווה לקרוא אותם הפסוקים אחד לאחד: "וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַגְּשׁוּרִי וְאֶת־הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע יג 13); "וְאֶת־הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא־יָכְלוּ בְנֵי־יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת־בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (טו 63); "וְלֹא הוֹרִישׁוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקֶרֶב אֶפְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד" (טז 10); "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת־הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ" (יז 13-12).

הניגוד המוחלט בין הצלחתו של כלב לכישלון הקולקטיבי של ישראל, מתאר את כלב באור משיחי. בזכות הקשר ההדוק של כלב עם שבט יהודה, הוא אינו אלא דמות מקדימה של משיח ישראל העתיד לבוא, להביס את אויביו ולמלוך מציון. "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט 10).

כמה מעודד לראות את ניצחונו של כלב עובר אלהה לבתו, כאשר הוא מברך את עכסה בהעניקו לה את שטחי המעיינות (ראו יהושע טו 19-18). בדומה לעכסה, כך יקרה לאלו שהפכו לילדי אלוהים באמצעות האמונה בישוע. ניצחונותיו של ישוע (עבר, הווה ועתיד) הם ניצחונותינו; תחייתו היא תחייתנו; עלייתו לשמים היא עלייתנו. באותו יום מפואר, בו אלוהים ישית את אויביו הדום לרגליו (תהלים קי 1; עברים ב 8), מלכותו תהיה למלכותנו.

"וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ, שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר וּמַלְכוּתוֹ – אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת… וְהַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן וְהַגְּדֻלָּה שֶׁל הַמַּלְכֻיּוֹת תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם, נִתְּנוּ לְעַם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל הַשִּׁלְטוֹנוֹת לוֹ יַעַבְדוּ וְיִשָּׁמֵעוּ" (דניאל ז 14, 27).