"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃ וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם־חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד 6-5).
על פי הברית החדשה, איננו נתונים עוד תחת התורה (רומים ו 14; קור"א ט 20; גלטים ג 25-24, ה 18; עברים ז 12, 19, ט 15-8). מה אפוא עלינו לעשות עם התורה, שהרי היא עודנה חלק מהתנ"ך? האם שאול לא אמר שהכתובים כולם חוברו בהשראת רוח אלוהים והם מקור הסמכות, הלכה למעשה (טימ"ב ג 17-16)? אך כיצד הדבר ייתכן, עם מצוות שאין אנו חייבים לקיים עוד, כמו למשל: מצוות ציצית (במדבר טו 40-38), מצוות הטהרה (ויקרא יא-טז); מצוות שעטנז (ויקרא יט 19; דברים כב 11); ומצוות "פרשת סוטה" (במדבר ה 31-11)?
הקטע בדברים ד 6-5 מספק פתרון עוצמתי, מעשי ומשנה חיים לדילמת "מצוות הברית הישנה". משה אומר שם שהתורה היא חוכמה אלוהית. למרות שאנחנו כבר לא בסמכות השיפוט של תורת ברית סיני, אנו עדיין הוגים בתורה כיוון שהיא מחכימה אותנו ובסופו של דבר מדריכה אותנו אל ישוע ומעמיקה את אמונתנו בו (גלטים ג 24).
אם נתעלם מהתורה, לא רק שנחמיץ שפע של חוכמה, גם לא נצליח להעריך את העושר של אמונת הברית החדשה. כיצד, למשל, נוכל להעריך את הציווי המופלא של הברית החדשה למאמינים יהודים וגויים להיכנס באומץ אל קודש הקודשים (עברים י 22-1919-22), בלי שלמדנו את מצוות התורה – האוסרת על כולם להיכנס זולת אדם אחד תחת סיכון של מוות (ויקרא י 2-1; במדבר טז 40, יח 4, 7)? או איך נוכל להעריך נכונה את זהותו של ישוע כשה הפסח (יוחנן א 29) ואת אמירתו של שאול לבער את החמץ (הרוע) מקרבנו (קור"א ה 8-6), אם לא למדנו אודות מועדי ה' בתורה (שמות יב; ויקרא כג)?
כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים
כל הכתובים, אפילו המצווה הקטנה ביותר בברית סיני, ניתנו לנו על ידי אלוהים במטרה להחכימנו! הבה נחגוג על דבר אלוהים – על כל כולו. "אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב" (טימ"ב ג 17-14).
"כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב"
