יותר ממך, פחות ממני

"וּלְקֵץ הַיָּמִים, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, עֵינַי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וְדַעְתִּי עָלַי תָּשׁוּב, וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי, וְאֶת חַי הָעוֹלָם שִׁבַּחְתִּי וּפֵאַרְתִּי, אֲשֶׁר שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם וּמַלְכוּתוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר. וְכָל דָּרֵי הָאָרֶץ כְּאַיִן חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם וְדָרֵי הָאָרֶץ, וְאֵין אֲשֶׁר יְמַחֶה בְיָדוֹ וְיֹאמַר לוֹ מָה עָשִׂיתָ" (דניאל ד 31–32).

לכולנו יש נטייה לחשוב על תוכניתו של אלוהים לחיינו כיחידים, ולראות עצמנו במרכז מחשבותיו של האל. בדרך כלל אנו מתפללים, "יעשה רצוני, כמו שמים כן גם בארץ"! ואז אנו מתמלאים בתרעומת על כל מכשול המונע מאיתנו להגשים את כלל הפריטים ברשימת המטלות היומית שלנו.

אין ספק כי לכל אחד מאיתנו יש מטרה. אך תכלית אישית כזו או אחרת מחייבת אותנו להיכנע לתוכניתו של אלוהים ולמטרותיו לעולם. עד שנכרע ברך לפני תוכניותיו של אלוהים ונכנע לרצונו, סביר להניח שנוסיף למצוא עצמנו נלחמים בו ללא הרף. אם היום שלנו מתנהל באופן שונה ממה שציפינו, הבה נניח את רשימת המטלות שלנו לרגלי אלוהים ונתפלל כך:

"תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ, יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כְּבַשָּׁמַיִם כֵּן בָּאָרֶץ" (מתי ו 10).