ישוע הרס את מחיצת האיבה

"וְלֹא־אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת־אֲרוֹן יְהוָה עַל־עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד־אֱדוֹם הַגִּתִּי׃ וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת־עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת־כָּל־בֵּיתוֹ" (שמ"ב ו 11-10).

תראו מה זה גיבור עלום-שם. האם אי-פעם שמעתם דרשה על עובד אדום הגיתי? עובד היה מגת, עיר פלשתית וביתו של הענק הידוע לשמצה גוליית (שמ"ב כא 19). הגיתים לא היו יהודים כמובן (ראו שמ"ב טו 19) ועם-זאת, אלוהים כיבד את ביתו של עובד הגיתי בכך שהפכו למשכנו למשך שלושה חודשים! ואם זה לא מספיק מפתיע, בדברי הימים נאמר כי עובד אדום הפך לשומר הסף של הארון במשכן/בית המקדש, עבודה שהייתה שמורה רק לשבט לוי (ראו דה"א טו 18-4, טו 21, 25-24, טז 5, 38).

איני בטוח כיצד אלוהים היה מסוגל להתייחס לביתו של נוכרי כאל בית מקדשו וכיצד התיר לגיתי לשמש כמישהו משבט לוי, אך אני מתפעל מהחסד המדהים שלו לאדם שאולי אפילו גר בשכנות לגוליית. המקרה יוצא הדופן הזה בתקופת ברית סיני, הפך כעת לדבר שבשגרה. כי כל אלה שהיו פעם זרים לבריתות והודחו מעדת ישראל, הפכו קרובים דרך דמו השפוך של ישוע המשיח. היכן שפעם שרתה איבה, עכשיו שוכן שלום. במקום בו הוצבו פעם מחסומים, כעת נפתחה גישה ללא מפריע. עובד אדום משמש כאב טיפוס מפואר עבור כל גוי טמא, שהופך באמצעות האמונה בישועה לאזרח, ליורש, לשותף, לאבן חיה ולקדוש בעיני האל.

"לָכֵן אֵינְכֶם עוֹד זָרִים אוֹ תּוֹשָׁבִים נָכְרִים, אֶלָּא בְּנֵי עִירָם שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים וּבְנֵי בֵּית אֱלֹהִים; בְּנוּיִים עַל יְסוֹד הַשְּׁלִיחִים וְהַנְּבִיאִים, וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה. בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קֹדֶשׁ לַיהוה; וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עַל-יְדֵי הָרוּחַ" (אפסים ב 22-19).