"וְגַם כָּל־הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל־אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל" (שופטים ב 10).
לא קשה להבחין בצביעות של האנשים הסובבים אותנו. עם זאת, אנו מסונוורים יתר על המידה מהצביעות שלנו, שלעתים גרועה היא בהרבה מהצביעות של החוטאים המעצבנים המקיפים אותנו. הביטוי "אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת" אינו שכיח במקרא. הוא מופיע פעם נוספת בשמות א 8: "וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף". אוצר המילים המשותף בשופטים ב ושמות פרק א חובר לעלילה הדומה בין שני הקטעים. בשני הסיפורים, עולה דור חדש, שוכח לחלוטין את טובו של מי שברכו, והעם כולו סובל מההשלכות.
כיהודים, אנו עלולים להביט על המצרים ולומר, "כמה טיפשים הם צריכים להיות כדי לשכוח את כל הטוב שהרעיף עליהם יוסף?!" אולם חטא השכחה של ישראל בספר שופטים חמור בהרבה מהשכחה של פרעה במצרים. פרעה שכח את יוסף; ישראל שכחו את אלוהים (ראו רומים ב 21-17). כקהילה, אנו עשויים לומר, "כמה עיוורים ישראל יכולים להיות כדי לא לזהות את משיחם?!" אך חטא העיוורון הרוחני של הקהילה חמור בהרבה מזה של ישראל. ישראל השתמשו בשמו של ישוע כקללה; הכנסייה השתמשה בשמו של ישוע כדי לגרום נזק נוראי לעם היהודי (ראו רומים יא 21-17). כבעלים/נשים/משרתים, אנו עשויים לומר על בן/בת הזוג או הקולגות שלנו, "עד כמה אנוכיים הם יכולים להיות, שהם רק חושבים על עצמם כל הזמם?". אך אם נקדיש רגע קט ונביט על עצמנו במראה, אני חושד כי נגלה שאנו אשמים באותה מידה, אם לא יותר, בכך שאנו שמים את עצמנו במקום הראשון בבית, בעבודה ובקהילה (מתי ז 5-2; לוקס יח 14-9).
אם לא נערוך חשבון נפש יום-יומי, נסתנוור מהחטאים שלנו והתוצאה תהא גאווה דתית. אין אומה, קבוצת אנשים או יחידים, שביכולתם לומר כי הם טובים מהזולת. שאול אומר שכולנו חטאנו ומחוסרי כבוד אלוהים אנו (רומים ג 23). כולנו, יהודים וגויים כאחד, זקוקים נואשות לחסדי האל. ככל שנגביר את המודעות לחטאינו, כך נהיה תלויים יותר ברחמי אלוהים ונרחם יותר על "החוטאים" סביבנו.
"מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם. וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם" (טימ"א א 16-15).
