וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם (בראשית ו' 5).
"וַיָּרַח יְהוָה אֶת־רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־לִבּוֹ לֹא־אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת־הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח' 21).
"וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים ל"א 21).
בדרך כלל, יהודים ונוצרים לוקחים כמובן מאליו את ההשוואה בין התורה לברית סיני (כלומר, שהתורה וברית סיני הן היינו הך). עם-זאת, קריאה צמודה של הרישא (בראשית א'-י"א) והסיפא (דברים כ"ט-ל"ד) של ספר התורה אינה מחזקת הנחה זו. בתחילתה ובסופה של התורה, נאמר כי הגלות מגן העדן (בראשית ג' 24-23) ומהארץ המובטחת (דברים ל' 2-1), קרתה משום שאדם (האנושות) וישראל הפרו את ברית האל. ישראל, כצאצאיו של אדם, מוצאים עצמם אפוא בבבל (בראשית י"א 9-1; מל"ב כ"ה).
מנקודת מבטו של משה, הבעיה נעוצה ביצר, הנוטה לעשות את הרע בעיני ה'. מציאות זו אינה יכולה לבוא על תיקונה על-ידי מאמץ אנושי רב יותר בעזרת מעשים טובים. אדרבא, בעיית יצר הרע דורשת מנתח רוחני שיערוך ניתוח לב פתוח. "וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל' 6).
ללא ספק, משה שירת כמתווך של ברית סיני; אך בעודו חי בצל כישלונותיהם החוזרים ונשנים של בני ישראל במשך ארבעים שנה, ומתוך וודאות כי הם עתידים להפר את הברית ולצאת לגלות (דברים ד' 30-24; ל' 1 – ל"ב 43), משה ויתר הנביאים אחריו, הטיפו בלהט את הברית החדשה (ראו למשל, ירמיהו ל"א 34-31; יחזקאל לו 27-24). אם-כן, הבנת המסר של משה והנביאים, מובילה לאמונה בישוע.
"וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת" (מע"ה כ"ו 22).
