"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת־יְהוָה כִּי־אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל־קַנּוֹא הוּא לֹא־יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם׃ כִּי תַעַזְבוּ אֶת־יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵיטִיב לָכֶם" (יהושע כד 20-19).
בסוף הספר יוצא יהושע מתפקיד המנהיג הצבאי וחובש את כובע הנביא. הוא מתבונן לעתיד ורואה את ישראל עוזבים את אלוהים לטובת אלילי נכר. זה לא בדיוק הסוף הטוב אליו ציפינו! מדוע אם-כן מסיים המחבר את הספר בנימה כה מדוכדכת?
תפקידו של יהושע פרק כד קשור ישירות להצגתו של יהושע כנביא [לא 'הנביא'] כמשה, שכן הוא מקביל לאופן בו מתואר משה בסיום ספר התורה; שם משה אוסף את מנהיגי העם (השוו דברים לא 28 ליהושע כד 1) ומתנבא על-כך שישראל יעזבו את אלוהים ויפנו לאלילי נכר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ" (דברים לא 16).
למרות שמי שמתנגד לבשורה מנסה להשתמש בהקבלות כגון אלו כדי להוכיח שיהושע הגשים את הנבואה בספר דברים יח והוא 'הנביא כמשה' (דברים יח 15), ההקבלות הללו למעשה מוכיחות את ההפך; מאחר שמשה ויהושע מביטים אל העתיד באופן נבואי ורואים את ישראל עוזבים את אלוהים, מפרים את ברית סיני ויוצאים לגלות (השוו דברים ל 1, לא 29 עם יהושע כג 15), ההבטחות שניתנו על ידי משה, אודות יציאת מצרים חדשה בראשותו של 'משה חדש' שיספק ברית חדשה באחרית הימים, נותרות בלתי ממומשת בימי יהושע (ראו דברים ד 30-24, ל 6-1 14-11, לא 29, לב 43). התחזיות השליליות לגבי עתיד ישראל בסוף ספר יהושע מחזקות אפוא את העובדה שיהושע הוא למעשה לא 'הנביא' המובטח כמשה. כי כאשר יבוא 'משה החדש' הוא יביא ל'יציאת מצרים' חדשה ומפוארת הרבה יותר מהראשונה. בוא אדוננו ישוע, אנא בוא מהר!
"הָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת־שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם׃ וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ… וְהֶחֱרִים יְהוָה אֵת לְשׁוֹן יָם־מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל־הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים׃ וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ישעיה יא 12-11, 16-15).
