"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם׃ לִשְׁמֹעַ עַל־דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם… וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית יְהוָה׃ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת" (ירמיהו כ"ו 5-4, 8-7).

במבט לאחור, לעבר נבואות המקרא שהתגשמו, נראה כי היהדות תמיד מזכה את נביאיה האמיתיים. בקטע לעיל, ירמיהו מייצג שורה ארוכה של נביאים שנשלחו על ידי אלוהים, אך נחשבו ראויים למוות. אותו נביא, שבעבר ספג בוז, נחשב כיום בעיני כל ישראל כנביא אמת. דבריו נכללים בקאנון שלנו, וספרו נלמד בבתי ספר דתיים וחילוניים כאחד. כך גם במקרה של משה; משה נחשב בזוי (ראו שמות ב' 14; במדבר י"ד 4) ודחוי (שמות ל"ב, 1) וכמו ירמיהו, ביקשו להמיתו (שמות י"ד 10). אך כיום נחשב משה לגדול נביאי ישראל (דברים ל"ד 10).

הנביא האחרון

אפשר למצוא נחמה רבה בעובדה שלהיסטוריה של ישראל יש דרך מופלאה לחזור על עצמה. וכך נותר עוד נביא אחד אחרון שעודנו סופג תיעוב ודחייה; נביא שעם ישראל עדיין חושב שהיה ראוי למות פושעים. אך כאשר הוא סוף סוף יזוכה, סיפור הגאולה של עם ישראל ושל העולם כולו, יושלם!

"יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַהוֹרֶגֶת אֶת הַנְּבִיאִים וְסוֹקֶלֶת אֶת הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ, כַּמָה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת בָּנַיִךְ כְּתַרְנְגֹלֶת הַמְקַבֶּצֶת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ וְלֹא רְצִיתֶם. הִנֵּה בֵּיתְכֶם יִנָּטֵשׁ לָכֶם, וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מֵעַתָּה לֹא תִּרְאוּנִי עַד אֲשֶׁר תֹּאמְרוּ בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה!" (מתי כ"ג 39-37).