"אֲמָרַי הַאֲזִינָה יהוה בִּינָה הֲגִיגִי׃ הַקְשִׁיבָה לְקֹול שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי־אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃ יהוה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קֹולִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה… כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יהוה כַּצִּנָּה רָצֹון תַּעְטְרֶנּוּ" (תהלים ה 2–4, 13).
בעולם מלא בקשיים ובמלחמות רוחניות, מזמור ה מלמד אותנו היכן מצוי הניצחון האמיתי.
כמו בתהילים ג–ד, מזמור ה מוסיף לתאר את המרד מצד אלו שנועצו נגד מלך המשיח (השוו תהילים ה 11 לתהילים א 1, ב 1–2), הבא לידי ביטוי בתפילתו של דוד. בתשובה למבקשי נפשו, רואים השתקפות של האיש המבורך ממזמור א. כשם שאותו האיש במזמור א מצליח משום שהוא "הוגה בתורת יהוה יומם ולילה" (פס' 2–3), כך דוד "מעוטר ברצון" (ה 13) בזכות הגותו בדבר יהוה בבוקר (תהילים ה 2, 4).
במזמור ה 2–4, דוד הוגה בחסדו של אלוהים והגותו מבטיחה לו ניצחון על ההוללים התוקפים אותו (פס' 6–7, 9–11). הדבר יוצר הקבלה ברורה למשיח בתהילים ב, אשר מדקלם את "חֹק יְהוָה" (דהיינו, את הבטחת אלוהים לבית דוד) כהוכחה לכך שאלוהים יעניק לו את הגויים לנחלה (תהילים ב 7–8).
מבחינה מעשית, מזמור ה מדגיש את חשיבותה של ההגות בהבטחות אלוהים (פס' 2) לצד התמדה בתפילה ובציפייה (פס' 3–4), כהגנה (פס' 13) מפני אויבינו (פס' 9). בעוד רבים ודאי היו ממליצים לדוד לנצל את שעות הבוקר המוקדמות כדי "להערך לקרב" (השימוש בשורש ער"כ אופייני להקשר מלחמתי במקרא; ראו בראשית יד 8; שופטים כ 20, 22; שמ"א יז 2, ח; שמ"ב י 8; דה"א יב 34, 36; יט 9, 17, דה"ב יג 3, יד 9), דוד בחר להקדיש זמנו היקר לקראת "הערכות" למפגש עם אלוהים (תהלים ה 4).
בעיצומו של הקרב, כאשר אויבנו הרוחני תוקף ללא רחם, אנו עלולים לחוש דחף לדהור קדימה ולהגן על עצמנו. עם זאת, כיוון שאלוהים הבטיח לנו ניצחון סופי, ההגנה הטובה ביותר נעוצה דווקא בתנ"ך פתוח ובהקדשת זמן עם אלוהים בתפילה. ניצחון אינו מתחיל בשדה הקרב, אלא בתלות גמורה במלך המלכים ובכניעה לפניו.
"כִּי לֹא עִם בָּשָׂר–וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם… וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אפסים ו 12, 17–18).
