"יֵצֶר סָמוּךְ תִּצֹּר שָׁלוֹם שָׁלוֹם כִּי בְךָ בָּטוּחַ. יְהוָה תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ, כִּי גַּם כָּל־מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ." (ישעיה כו 3, 12).
לעולם לא אשכח את היום בו טלפן אלי אח יקר והודה בפניי כי אין לו שלווה עם אלוהים.
לא משנה כמה מעשים טובים עשה, כמה התפלל, כמה השתדל לחיות חיי חסידות, הוא חש לוקה בחסר. הוא תיאר את חווייתו עם אלוהים כאדם התלוי על צוק אדיר בחוט השערה, ולו יאבד את אחיזתו, שום דבר ואף אחד לא יתפסוהו. מערכת היחסים שלו עם אלוהים הייתה כולה תלויה בו והותירה אותו מותש לחלוטין.
אך שלוש פעמים בשיר המדהים לעיל, החוגג את תקוות התחייה (ראו ישעיה כה 8, כו 19), ישעיה מדבר על השלום המושלם אשר ניתן לעמו של אלוהים (כו 3, 12). מאיין מגיע השלום עם אלוהים? ישעיה מספק את התשובה על ידי התבוננות בשני צדדיו של מטבע אמיתי אחד: על ידי (1) אמונה באלוהים, אשר (2) פעל עבורנו. במילים אחרות, השלום נובע מהביטחון במעשיו של אלוהים עבורנו, לא במעשינו עבורו.
לאחר חצי שעה בה האזנתי לידידי שופך את ליבו, נתתי לו כמה עצות פשוטות: "אחי היקר, מדוע שלא תיקח חופשה של חודש מהמחשבה על מה שעליך לעשות עבור אלוהים, ותבלה שלושים יום בהגות על כל הדברים הגדולים שאלוהים עשה עבורך?" שבועיים לאחר מכן, קיבלתי את ההודעה הבאה:
"היי! אני חייב לשתף אתכם שאני פשוט שמח – שמח מבפנים! זו באמת שמחת הישועה – משהו קרה כשקלטתי שאני באמת בטוח באלוהים וכי ביכולתי להרפות. עברו כבר כמעט שבועיים; מצד אחד זה לא הרבה זמן, אך מצד שני הכל התייצב מאז כי אני יודע שזה מבוסס על דבר אלוהים! איני יכול להפסיק להודות לאלוהים וכשאני פותח בשיר הלל, איני יכול שלא לדמוע משמחה כי אני סוף סוף יכול לומר דברים מסוימים ולדעת שהם אמיתיים – באמת לדעת את זה – כמו סליחת חטאים, אהבת אלוהים והרבה יותר מכך. זה באמת מרגש ואני בקושי יכול לתפוס כמה חופשי ומשוחרר אני חש בהשוואה למצבי לפני שבועיים – זה ממש מרגיש כמו נס".
הלוואי והיינו לומדים את סוד מציאת השלווה, השמחה והמנוחה באלוהים, שעשה דברים אדירים עבורנו!
"כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן. מַה־גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ." (תהלים צב 5–6).
