"מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ שַׁדּוּנִי אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי… אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטֹות בָּאָרֶץ׃ דִּמְיֹנֹו כְּאַרְיֵה יִכְסֹוף לִטְרֹוף וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּר͏ִים… אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ" (תהלים יז 9, 11–112, 15).
כמה חוקרי תהילים מובילים עמדו על המבנה הכיאסטי של תהילים טו–כד, כאשר מזמור יט עומד בתווך. בתהילים טו, כ"ד, המלך הצדיק עולה אל הר קודשו של אלוהים. בתהילים טז, כג, המלך חוגג את מלוא כוס הברכות של האל. תהילים יז, כב מתארים אויבים כמו אריות מסתובבים ומוכנים להסתער על המלך במטרה לטורפו. תהילים יח, כ–כא נחשבים למזמורים 'מלכותיים', המקדמים את ניצחונותיו המובטחים של המשיח בן דוד. מזמור יט עומד אפוא באמצע, שם חוגג המלך את תמימות תורת יהוה.
רק כאשר מבחינים בקשרים הספרותיים בין מזמור יז למזמור כב, אפשר להעריך באופן מלא את פסוק הסיום יוצא הדופן במזמור יז. מוקף באויבים, מסיים דוד בביטחון, בראותו את פני אלוהים לכשהוא 'יקיץ' (פס' 15). בהתחשב במוות הוודאי שעתיד המלך לסבול במזמור כב, שם מפילים האויבים גורל על בגדיו (פס' 18), הפסוק החותם את מזמור יז מבטא את בטחונו הנבואי של דוד בתחיית המשיח (ראו גם מזמור כב 22) ולא יקיצה משינה בעלמא. הדבר נעשה ברור עוד יותר כאשר בוחנים את השימוש התכוף של הפועל 'יקיץ' (יתעורר) כמתייחס לתחיית המתים (ישעיה כו 19; ירמיהו נא 39, 57; איוב יד 12; דניאל יב 2).
אין זה מפתיע אפוא שתהילים הוא אחד הספרים המצוטטים ביותר בברית החדשה, שהרי הוא מפרט את הבשורה המשיחית במלואה – משיח סובל, מת וקם לתחייה.
"וְאֲנַחְנוּ מְבַשְּׂרִים לָכֶם כִּי הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר הֻבְטְחָה לַאֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהִים קִיֵּם אוֹתָהּ לָנוּ, הַבָּנִים, בַּהֲקִימוֹ אֶת יֵשׁוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר הַשֵּׁנִי: בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְעַל הֲקִימוֹ אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד אֶל שַׁחַת, כֹּה אָמַר: אֶתֵּן לָכֶם חַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. לָכֵן נֶאֱמַר גַּם בְּמָקוֹם אַחֵר: לֹא–תִתֵּן חֲסִידְיךָ לִרְאוֹת שָׁחַת" (מה"ש יג 32–35).
