ראשי > ישוע בתלמוד > "ישו בתלמוד" הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע

"ישו בתלמוד" הסתירות המביכות באגדות התלמוד על ישוע

יהודים משיחיים משיבים לטענות של רבנים

כששואלים את הרבנים לגבי ישוע, הם תמיד מפנים לשתי אגדות מאוחרות אודות ישוע בתלמוד (כמה מפתיע). ברצוננו להוכיח בבלוג זה כי אגדות אלו הן שקריות וסותרות את עצמן.

"בן ישיבה שסרח"

מסכת סוטה מ"ז שבתלמוד הירושלמי, שם מסופר כי ישוע היה תלמידו של נשיא הסנהדרין יהושע בן פרחיה, וכי זה נידה אותו וסילקו מהישיבה. לכן, לטענת האגדה התלמודית, ישוע עבר לעבודה זרה, וכישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.

היכן הבעיה אתם תוהים?

כידוע, חייו ופועלו של ישוע התרחשו במאה הראשונה לספירה. לעומת זאת, מי שעל פי הסיפור התלמודי היה הרב שלו, הרב יהושע בן פרחיה, חי בתקופת הזוגות, תקופתו של המלך אלכסנדר ינאי, כמאה עד מאתיים שנה לפני לידתו של ישוע. אתם מבינים את הסתירה הכרונולוגית שבתלמוד? נוסף על כך, מסכת סוטה חוברה בסביבות המאה החמישית, זאת אומרת מאות רבות של שנים לאחר זמנו של ישוע. ומי שחיבר את מסכת סוטה, ושהמציא את הסיפור הזה על ישוע, היה כנראה אינו בקיא בהיסטוריה וטעה בתאריכים. האם הייתם מוכנים לקחת ברצינות, ספר שהיה טוען שברוך שפינוזה, בעודו כותב את הספר "תורת המידות", טיפח ולימד את הרב עובדיה יוסף? באותה הרצינות עליכם גם לקחת את הטענות המגוחכות של רבני-התלמוד אודות ישוע. שאגב, מעולם לא היה בן-ישיבה וגם לא היה לו רב.

 

"צואה רותחת"

מסכת גיטין שבתלמוד הבבלי נכתבה בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה. זאת אומרת שהאגדה על ישוע נכתבה לפחות חמש מאות שנה לאחר ישוע. באגדה זו (מסכת גיטין נז,א) מסופר על אונקלוס שהעלה את ישוע באוב, ואז אומר לו ישוע כי הוא שוהה בצואה רותחת בגיהינום.

אתם מבינים, זה ממש כמו שאכתוב היום ספר, ובו אספר על האויב השנוא ביותר עלי, לאונרדו דה וינצ'י, שלפני חמש מאות שנה היו לו חילוקי דעות עם איזה סבא-רבה שלי, ואכתוב כי העליתי באוב את דה וינצ'י והוא הודה בפני שהוא טעה ושהמשפחה שלי תמיד צדקה וכי עכשיו הוא שוחה בשתן רותח בגיהינום בתור עונש.

אבל שימו לב לזה! מי שכתב את האגדה הזו ירה לעצמו ברגל, מדוע? כי או שהוא לא יודע מה אלוהים ציווה בתורה, או שפשוט מדובר בעוד הוכחה לכך שלרבנים ממש לא אכפת מה אומר אלוהים!

בדברים, פרק י"ח, התורה אוסרת על ביצוע טקסי העלאה באוב ("דרישה אל המתים"): "…וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים׃ כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה…"

(השוו עם שמואל א' פרק כ"ח)

לסיכום, אם עיוור מוביל עיוור, ובדרכם יש בור עמוק, האם לא שניהם יפלו לבור ביחד? ואכן כבר אלפיים שנה יש אלו בעם ישראל ההולכים כעיוור המובל על ידי עיוור. הגיע הזמן שכל אחד יחשוב בעצמו, יחקור בעצמו וישקול לעומק בעצמו, ויבקש את הדרכת אלוהים להבנת האמת.

 

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.