הרבנים טוענים שישוע היה אלים ולכן לא ייתכן כי היה המשיח

הרבנים טוענים: "לא ייתכן שישעיהו נ"ג מתייחס לישוע כי כתוב שעבד ה' לא יעשה כול מעשה אלים, אך ישוע השתמש בשוט כדי לגרש את מוכרי הבקר והצאן ואת מחליפי הכספים מחצר בית המקדש."

ישוע, שהיה ידוע כעניו ועדין נפש – לאורך כול הדרך עד למותו – לא פעל "באלימות" באותו האירוע בחצר בית המקדש. אין כול תיעוד על אדם אחד שנפגע או נפצע על ידו. בניגוד למשה, ליהושע, או לשמואל הנביא, ישוע לא גרם למותו של איש בשם האמונה באלוהים. הוא אכן השתמש בשוט – לא בחרב – כי כוונתו הייתה לטהר את אזור בית המקדש, לא כדי לפגוע בבני אדם. מעשהו לא נחשב לאלימות על פי אמות המידה של התנ"ך. למעשה, הוא כנראה אפילו לא השתמש בשוט נגד בני אדם אלא כדי לגרש את בעלי החיים ולהפוך את השולחנות.

מעניין לציין שמהטמה גאנדי ודר. מרטין לוטר קינג הבן – שניים מהמנהיגים של המאה העשרים שהיו ידועים בהנהגה לשינוי והפגנות ללא אלימות, למדו את העקרונות הללו מישוע. הוא היה הדוגמה האולטימטיבית של אדם חסר אלימות לחלוטין שהנהיג למעשים רדיקלים ושינויים. העדות של הברית החדשה מבהירה זאת היטב, ואפילו מציינת שישוע מילא את הנבואה של ישעיהו מב 1-4:

הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ-בּוֹ, בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו, מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא.  לֹא יִצְעַק, וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ, קוֹלוֹ.  קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר, וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת, יוֹצִיא מִשְׁפָּט.  לֹא יִכְהֶה וְלֹא יָרוּץ, עַד-יָשִׂים בָּאָרֶץ מִשְׁפָּט; וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ. (מתי יב 18-21) בכלל לא דמות של מישהו אלים!

הטענה שלך פה אינה מופנית לחייו של ישוע ולאישיותו באופן כללי אלא למעשה אחד מסוים, דהיינו, גירוש מחליפי הכספים מבית המקדש. האם היה זה מעשה של אדם אלים?

הבה ונראה קודם כיצד מגדיר התנ"ך אדם אלים (איש חמס), היות וישעיהו נג משתמש במילה המסוימת הזאת בפסוק 9 – על לא חמס עשה. מה בדיוק הכוונה של המילה הזאת? ניתן למצוא את המילה חמס שישים פעמים בתנ"ך, יחד עם מילת הפועל שלה – מעשה חמס. אלו מעשים נחשבים למעשי אלימות? מעשים כמו רצח, שפיכת דמים ושוד הם מעשי אלימות ברורים, ועבד ה' המתואר בישעיהו נג, שלא עשה מעשה חמס, לא יכול היה לעשות מעשים כאלה. ונכון לדמותו של ישוע כאיש שלא עשה מעשה חמס, הוא אכן לא ביצע רצח או שפיכת דמים. הוא גם לא הרביץ, הכאיב פיזית, שדד, או פגע פיזית באף אחד, כמו כן לא הרשה לתלמידיו ולחסידיו לעשות את המעשים הללו.

למעשה, כאשר שומרי בית המקדש באו לאסור אותו בכוח באמצע הלילה (על לא עוול בכפו), תלמידו הקנאי, שמעון-כיפא פגע באחד השומרים כאשר חתך את אוזנו עם חרב כדי להגן על ישוע. ישוע גער בשמעון על מעשה האלימות שביצע וציווה עליו להשיב את החרב לנדנה – ולאחר מכן ריפא את אוזנו של השומר הפצוע (קרא על כך ביוחנן יח 10-11, ובמתי כו 52, שם מלמד ישוע ש"כול האוחזים בחרב, בחרב יאבדו.")

באשר למעשהו של ישוע השנוי במחלוקת בעת שגרש את החלפנים מבית המקדש, הטקסט ברור: הוא הכין שוט מחבלים וגרש את כולם מבית המקדש יחד עם הצאן והבקר, כן גם הפך את השולחנות, ולמוכרי היונים אמר: "קחו את אלה מכאן. אל תעשו את בית אבי לבית מסחר…הן כתוב, 'ביתי בית תפילה יקרא' אך אתם הופכים אותו למערת פריצים." (יוחנן ב 16, מתי כא 13) מעשים כאלה אינם נחשבים למעשי אלימות כפי שמתוארים למעלה מהתנ"ך.

אפשר להבין שיש כאלה שלא קראו בקפדנות על ישוע על פי ארבעת הגרסאות בארבעת הספרים הראשונים של כתבי הברית החדשה, ולכן לא חברו יחד את העובדות מיוחנן פרק ב (שם כתוב שישוע עשה שוט מחבלים כדי לגרש את הבקר והצאן), בעוד שבמתי כו, במרקוס יא, ובלוקס יט, כתוב רק שהוא גרש את המוכרים. לכן השוט היה רק עבור הבהמות, בעוד שהמילים הקשות של התוכחה היו עבור האנשים. מעניין שהמקרה הזה מתועד על ידי ארבעת הכותבים, עובדה המצביעה על חשיבות המעשה הנבואי הזה של המשיח בבית המקדש.

ישוע טיהר את בית אביו, והיה זה מעשה ראוי לשבח שהמניע שלו היה קנאתו לאלוהים ולעבודת השם (קרא ביוחנן ב 17). עלינו גם לציין שלא מתועד בארבעת הספרים הללו דבר על ביקורת מצד המנהיגים היהודים על המעשה הזה של ישוע, גם כאשר עדי שקר הובאו כדי להוציא עליו דיבה ולהתקיף אותו (מתי כו 59-61). אף לא מילה אחת נאמרה בגנותו על האירוע הזה מצד מאשימיו – כמובן כי לא היה על מה להאשימו באותו המעשה. (אין תזכור על האירוע הזה גם בכול כתבי הרבנים, למרות העובדה שנכתבו עליו דברי שטנה ומילים קשות שהתקיפו והאשימו את ישוע על דברים אחרים.)

הבה ונחזור לדון באופי של מעשי החמס, "האלימות" של התנ"ך. עלינו לזכור שדמויות נערצות כמו משה, יהושע, דוד, שמואל ומנהיגים גדולים אחרים הוציאו להורג אנשים על פי פקודות מאלוהים, ובכול זאת לא נחשבו לאנשים "אלימים" או אנשי חמס עקב מעשיהם אלה. כי חמס נחשב למעשה אלימות בלתי חוקי, בניגוד לעשיית מצווה ופקודה מאת אלוהים נגד אנשים חוטאים, אפילו מבין העם. לכן, כאשר משה ציווה על הלויים להרוג את אחיהם היהודים בגלל מעשי האלילות שלהם, לא היה זה מעשה אלימות או חמס (שמות לב 25-28). וכאשר יהושע הרג חמישה מלכים כנענים, הוא לא ביצע מעשה חמס או אלימות (יהושע י 16-27). כנ"ל לגבי שמואל הנביא כאשר הוא הרג את אגג מלך עמלק (שמואל א טו 32-33). כיצד אם כן ניתן להאשים את ישוע במעשה חמס (אלימות) כאשר הוא גרש בעלי חיים עם שוט והפך את שולחנות החלפנים? מעשה זה בהחלט אינו נחשב לאלימות!

אני מוצא אירוניה בדבריהם של מתנגדי המשיח ישוע שטוענים שישעיהו נג לא יכול לדבר על ישוע בגלל מעשה האלימות, לכאורה, כאשר טיהר את בית המקדש מהסוחרים והחלפנים שהפכו אותו למערת פריצים, אך אין להם כול בעיה לייחס את הפרק לעם ישראל (או אפילו למיעוט "הצדיק" מתוך העם.) נכון שיש עובדות ידועות שהיו מעשי גבורה בהיסטוריה של העם שהיו מלאים במעשי אלימות, מלחמות, הרג, התנגדות כוחנית לכובשים ואויבים – כמו מלחמות המכבים במאה השנייה לספירה, ההתנגדות של גבורות גטו וורשה והפרטיזנים בזמן השואה, ומלחמות צה"ל בכיבוש הגולן ב1973, ואנו מצדיעים בכבוד למעשי הגבורה הללו בזמן מלחמות! אך היו גם במהלך ההיסטוריה של העם היהודי מעשי אלימות, רצח, שוד וכו' שלא היו למען מטרה נעלה.

לכן, כיצד ניתן לייחס את עבד ה', המתואר בישעיהו נג שלא עשה חמס לעם אלים כאילו לא היה אלים – בעוד שפוסלים את ישוע, שהוא דוגמה עילאית למישהו שמעולם לא עשה מעשה חמס, דגל באי-אלימות ולימד ענווה וכניעה, לאהוב אפילו את האויב ולהתפלל בעדו? כמובן שלא ניתן לעשות זאת.