ראשי > פרשת השבוע > פרשת השבוע כִּי בְּהַר: ויקרא כ"ה:1 – כ"ו:2

פרשת השבוע כִּי בְּהַר: ויקרא כ"ה:1 – כ"ו:2

פרשת השבוע כִּי בְּהַר: ויקרא כ"ה:1 – כ"ו:2

מה הקשר בין המשיח ושנת היובל?

בפרשת השבוע, משה ממשיך לפרט את התורה. הוא כבר דיבר על השבת, ובפרשה של השבוע שעבר הסביר על החגים. ניתן להבחין שאלוהים אוהב להשתמש בספרה שבע. ישנם שבעה ימים בשבוע, יש שבעה חגים בכל שנה עברית תנ"כית. שלושת החגים החשובים ביותר נמצאים בסתיו, במהלך החודש השביעי בלוח השנה העברי. כדי לראות רשימה של כל שבעת החגים, עיין בַּויקרא כ"ג, שאני אוהב לקרוא לו "לוח השנה של ה' במבט מהיר."

פרשת התורה של השבוע ממשיכה עם הספרה 7. כאשר בני ישראל נכנסים לארץ, עליהם לקיים שנת שבתון, כפי שהטקסט אומר בפסוקים 3 ו—4: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת־תְּבוּאָתָהּ׃ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתֹון יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה)."

לאחר שבעה סבבים של שנות שבתון – או סך הכל 49 שנים – תבוא שנה מיוחדת אחת, שנת היובל. ויקרא כה 9—10 ממשיך: "וְה͏ַעֲבַרְתָּ שֹׁופַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשֹׂור לַחֹדֶשׁ בְּיֹום הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שֹׁופָר בְּכָל־אַרְצְכֶם׃ וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרֹור בָּאָרֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶיהָ יֹובֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתֹו וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתֹּו תָּשֻׁבוּ׃"

מה הקשר בין המשיח ושנת היובל? בישראל העתיקה, כל שנה חמישים הייתה צריכה להיות שנת היובל. ברמה המעשית, חובות הוסדרו מבחינת קרקעות ומשרתים. אך גם הרבה יותר מזה, ישנה אמת רוחנית גדולה יותר. קודם כל, שימו לב שזה מתחיל ביום הכיפורים. כדי לקבל את ברכת אלוהים, עלינו קודם כל להכיר בחטאינו ולקבל את סליחתו. וכפי שאלוהים סולח לנו, אנו חייבים לסלוח לאחרים. אנו לא רק מחויבים לעשות זאת, אלא גם מסוגלים לעשות זאת בו, בכוחו של אלוהים. אכן, מי שסולח הרבה גם יחווה הרבה מאוד שמחה. שנת היובל הייתה שנה להכריז חירות לשבויים, גם באופן מילולי וגם באופן סמלי.

זה, כמובן, הגיע למימוש הגדול ביותר במשיח. בלוקס ד 18—19, ישוע אמר: "רוּחַ אֲדֹנָי עָלָי, יַעַן מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. שְׁלָחַנִי לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר, וּלְעִוְרִים פְּקַח־קוֹחַ; לְשַׁלֵּחַ רְצוּצִים חָפְשִׁים, לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַיהוה."

לשמחתינו, איננו צריכים לחכות חמישים שנה, או אפילו שבע שנים, כדי להשתחרר. המשיח הגיע והחל היובל.

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.