אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. (א' יוחנן א 9)
האם תהיתם פעם למה בכלל אנחנו מבקשים סליחה על חטאינו אם הוּא סָלַח לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ (קולוסים ב 13)? הרי כבר בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים (אל העברים י 14).
כדי לענות על זה אנחנו צריכים להבדיל בין מעמדנו מול אלוהים, לבין התחברותנו עם אלוהים. מבחינת המעמד מול אלוהים, בקורבנו של המשיח – אלוהים סלח לנו על כל חטאינו (עבר הווה עתיד), לכן אנחנו מוצדקים בעיניו, חסרי אשמה והרשעה. אך כדי ליהנות מהמעמד הזה, כחלק מההתחברות שלנו עם אלוהים, עלינו להתהלך באור (הראשונה ליוחנן א 6) ולחזור בתשובה על חטאינו.
ניתן להמשיל זאת להורים וילדים בעולם. אם ילד חוטא להורה שלו (לדוגמא: פוגע באחים שלו, מורד בהוראות של ההורה וכו') הוא לא מפסיד את המעמד שלו בתור הילד של הוריו, אבל הוא כן פוגע בהתחברות שלו איתם.
כשאלוהים סולח יום יום לילדיו, מדובר בסליחה משפחתית, לא על הסליחה הרשמית שקיבלנו כשהאמנו בישוע. כשאנחנו מבקשים סליחה, אנחנו משקמים את ההתחברות שלנו עם אלוהים, לא את המעמד הנצחי שתלוי בו ובמה שישוע השיג על הצלב בלבד.
יוחנן ה 24 אומר לנו שלא נבוא במשפט ואילו השנייה לקורינתים ה 10 אומר שכן נבוא במשפט. יוחנן ה 24 מדבר על המשפט שקובע את הגורל או היעד, ואילו המשפט שמופיע בקורינתיים הוא משפט משפחתי שייקבע את השכר של המאמין במלכות השמיים.
הסליחה הרשמית (המעמד) תלויה באמונה בלבד (רומים ד 1-8; גלטים ב 16; אפסים ב 5, 8-9; פיליפים ג 9; השנייה לטימותיאוס א 9; טיטוס ג 5)
הסליחה המשפחתית (ההתחברות) תלויה בחזרה מתמדת בתשובה (הראשונה ליוחנן א 9), בסליחה לאחרים (מתי ו 14-15, מתי יח 21-35), ציות (יוחנן יד 21, הראשונה ליוחנן ג 24) ועוד.
הסליחה המשפחתית היא לא רק בנינו לבין אבינו שבשמים, אלא שעלינו גם לסלוח וגם לבקש סליחה – כאשר אנחנו פוגעים בבני אדם אחרים, או הם בנו (קולוסים ג 13, מתי ו 12-16, לוקס יז 3-4).
כשאנחנו מבינים את ההפרדה בין מעמד לבין התחברות, הדבר יעזור לנו להימנע מהשקר שאומר שמאמינים צריכים לבקש סליחה כדי להיוושע שוב ושוב מצד אחד (אחרת יאבדו את ישועתם) ומהצד השני, מהשקר שאומר שמאמינים לא צריכים לבקש סליחה ולחזור בתשובה יותר – רק כי הם כבר נושעים.
