פעמים אנחנו יכולים לקרוא משהו שוב ושוב, ועדיין לא לראות את מה שנמצא ממש מול העיניים שלנו. לאורך התנ״ך חוזר דפוס מפתיע: אלוהים פועל, שולח ומתגלה ואנחנו לא תמיד מזהים אותו בזמן. זה קרה עם יוסף, עם משה ועם הנביאים. האם יכול להיות שזה קרה גם עם המשיח? ישעיהו דיבר על עבד ה׳ שיישא את עוונותינו, ירמיהו הבטיח על ברית חדשה, ודניאל דיבר על תחיית המתים. על פי האמונה המשיחית, כל אלה מתחברים באדם אחד – ישוע. אז אולי הגיע הזמן לקרוא שוב, הפעם בעיניים חדשות, ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם יכול להיות שפספסנו?
קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא
ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.
דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.
נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.
