חיים ומוות ביד הלשון

הלשון, היא האיבר החזק והעוצמתי בְּיותר בגוף האדם, וגם, כלי הנשק החד והמסוכן ביותר עלי אדמות. זאת מאחר, ובעוד חרב יכולה לפצוע את הגוף, הלשון מסוגלת לצלק את הנפש.

בְּכוחה של הלשון, להפיץ שנאה ולגרום למלחמות יותר מכל כלי נשק אחר בָּעולם. ולכן נאמר:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן" (משלי יח כא)

 

לוחם סמוראי משקיע שנים מחייו בְּאימונים אינטנסיבים, כדי להיות מסוגל לשלוט בָּחרב שלו בָּצורה הטובה בְּיותר. אבל אף אחד לא טורח ללמד אותנו איך להשתמש בָּלשון שלנו. לא בְּבתי הספר וברוב המקרים, גם לא בָּבית.

לָמילים שלנו יש את הכוח לְהשפיל, לְפגוע, לָחתוך, לְהשמיד ולָהרוס חיים של אנשים; הרבה יותר ממקלות, סכינים וחרבות. בעוד שברים פצעים בגוף יכולים להחלים, מילים; משאירות צלקות נפשיות.

מהצד השני, לָמילים שלנו גם יש את הכוח לעודד, לנחם, לבנות ולתת תקווה לְבני אדם אחרים. תחשבו על זה, אנחנו לא באמת יכולים לְהגיד על עצמנו "איזה חכם ויצירתי אני", אבל כשמישהו אחר אומר לך שאתה חכם או יצירתי, אתה באמת מעריך את זה ולוקח את זה בְּרצינות.

 

לְמילים, יש כוח עצום. לא בְּמקרה, כבר בָּראשית, עם בריאת העולם, אלוהים ברא הכל, בְּאמצעות הדיבור:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי-אוֹר" (בראשית א ג)

אם נבראנו בְּצלמו של האלוהים – שבמילותיו ברא את היקום, גם לנו יש כוח ליצור מציאות בְּחייהם של אנשים. תחשבו על זה, איזה מבוגר יצא לדעתכם מילד, שבמהלך כל חייו, הוריו, שאולי סיפקו לו את כל הצרכים הפיזיים שלו, כל יום חזרו ואמרו לו שהוא לא מוצלח, חסר ערך, עלוב, לא מועיל ולא שווה כלום. שהוא אפס, שהוא קרציה מעצבנת, ושהוא טיפש ולא מוצלח. איזה השפעה תהיה לָמילים של ההורים, על העתיד של הילד שלהם?

כָּיום, אנחנו זורקים לָאוויר מילים או הבטחות בלי לחשוב פעמיים, וגרוע מכך; קללות, גידופים ודברי נאצה, מבלי באמת להבין עד כמה הם משפיעים על אחרים. בְּעבר לעומת זאת, עד לא מזמן יש לומר, אנשים דיברו פחות, ונתנו משקל רב לכל מילה שיצאה להם מהפה.

 

 

בָּעולם הקדום, כשמישהו אמר "אני נותן לך את המילה שלי", היתה לזה משמעות. הבטחות, נחשבו לְברית והיה להן משקל כשל צוואה. לא בְּמקרה הרי, יעקב אבינו ניסה לקנות מעשיו את הברכה של אביהם.

 

מדוע הייתה חשיבות כזאת למילים?

ראשית, כי אנשים הכירו בָּעובדה שמה שבן אדם אומר, בעצם, מייצג את מה שקורה לו בתוך הלב. הלשון שלנו, היא  כמו חלון לָלב שלנו:

כִּי מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפֵעַ בַּלֵב מְדַבֵּר פִּיו (לוקס ו 45)

 

שנית, אנשים הכירו בכך שלָמילים שלנו יש כוח ועוצמה בלתי רגילים, ולכן, חשבו פעמיים לפני שבכלל דיברו:

אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ (קהלת ה א)

להיבהל, מהמילה בהילות, משמע לדבר בְּמהירות או בְּחיפזון. זאת אומרת, אל תמהר לדבר. תחשוב ותשקול קודם. ממש כמו שוטר שמחזיק בְּכלי נשק; יש לשמור על קור רוח ולא למהר ללחוץ על ההדק. זה לא טוב להגיד כל מה שרק עולה לנו לָראש.

בעבר, אנשים הבינו משהו שבָּעולם המודרני כמעט ושכחנו לָחלוטין. הם הבינו את הכוח שיש לָמילים שלהם. לא רק על נפשם של אחרים, אלא גם עליהם עצמם. הרי המילים שיוצאות לנו מהפה; מעצבות אותנו, הן הופכות לָתדמית שלנו – גם בעיניהם של אחרים.

לכן, היו גם שהבינו שלעיתים עדיף פשוט לשתוק, גם אם זה רק כדי להראות חכמים:

"גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן" (משלי יז כח)

 

שלישית, מאחר והם האמינו שיום אחד, הם יצטרכו לתת דין וחשבון על כל מילה שיצאה להם מהפה.

"וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל מִלָּה בְּטֵלָה שֶׁיְּדַבְּרוּ בְּנֵי אָדָם יִתְּנוּ עָלֶיהָ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן בְּיוֹם הַדִּין." (מתי יב 36)

להזכירנו מה קרה למרים, אחותו של משה, כשהיא ריכלה על נישואי אחיה, עם הערות גזעניות כגון "אִשָּׁה כֻשִׁית"? אלוהים העניש אותה בְּצרעת. אם אלוהים מייחס משמעות כלכך גדולה לָמילים שלנו, על אחת כמה וכמה גם עלינו.

הבעיה היא שכלכך הרבה אנשים כָּיום, לא מבינים את זה. ובמקום שהם ישלטו בָּלשון שלהם, הלשון שלהם, שולטת בהם. ובגלל זה, הם מוצאים את עצמם תקועים בָּחיים, לא מצליחים להתקדם לשום מקום, ורק מכניסים את עצמם לאין סוף צרות:

"שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא כג)

מי ששולט על הפה שלו, שומר על עצמו מצרות. מי שלא, מזמין צרות.

דוד המלך הבין את העקרון הזה:

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים לד יד)

יכול גם להיות שלפעמים, דוד היה פזיז לדבר, שהרי ביקש מאלוהים לשים לו מחסום על הפה. ולא, לא כדי שהוא לא ינשך אחרים:

"שִׁיתָה יְהוָה שָׁמְרָה לְפִי נִצְּרָה עַל-דַּל שְׂפָתָי; אַל-תַּט-לִבִּי לְדָבָר רָע" (תהילים קמא ד-ג)

 

העולם המודרני, מתעסק כל הזמן בְּדיאטות – אנחנו כל הזמן דואגים מה אנחנו מכניסים לָפה, אבל אולי הגיע גם הזמן לשקול לעשות "דיאטה", דווקא עם מה שאנחנו מוציאים מהפה.

ציניות, סרקזם, התנשאות, רכילות, ווכחנות וסתם לרדת על אחרים בשביל הצחוק; מונע ממך להתקדם בָּחיים. אבל, גם מחבל בְּמערכות היחסים שלך ומרחיק ממך אנשים. הרי אף אחד לא נהנה להיות בְּחברתו של אדם כזה.

בְּעוד נפוץ לראות בני נוער מקללים, לעיתים נדירות נראה מבוגרים בעלי השכלה מקללים.

לכן, היכולת שלנו לשלוט בָּלשון שלנו, מעידה בעצם – על מידת הבגרות שלנו.

אבל ההשפעה של הלשון שלנו עלינו היא רק דבר אחד. מילא אם היינו פוגעים רק בְּעצמנו. הבעיה היא, שכאשר אנחנו לא שולטים בָּלשון שלנו – היא פוגעת גם בְּאחרים.

 

 

שאול השליח כתב:

"אַל יֵצֵא מִפִּיכֶם כָּל דְּבַר נִבּוּל, אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב בְּעִתּוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִבְנוֹת, לְמַעַן יַשְׁפִּיעַ נֹעַם עַל הַשּׁוֹמְעִים." (אפסים ד 29)

בְּמילים אחרות, שאול אומר; מה שאתם אומרים משפיע על מי ששומע, אז לא כל דבר שעולה לכם לָראש, צריך לצאת לכם מהפה. תבחנו ותשקלו כל מחשבה, תסננו ותרשו רק לָמילים שבכוחן לבנות ולהשפיע באופן חיובי; לָצאת לכם מהפה.

גידוף, גסות וניבול פה, לא רק גורמות לנו להראות רדודים וכסילים, הן גם משפילות אחרים:

"הַזְכֵּר לָהֶם…שֶׁלֹּא לְגַדֵּף אִישׁ, לַחְדֹּל מִמְּרִיבוֹת, לִהְיוֹת נוֹחִים לַבְּרִיּוֹת וּלְהִתְנַהֵג בַּעֲנָוָה עִם כָּל אָדָם." (טיטוס ג 2)

על אנשי אלוהים, לשלוט בָּלשון שלהם, לא לקלל, לא לגדף, לא לרכל ולא להתלונן:

"מִי שֶׁסָּבוּר שֶׁהוּא עוֹבֵד אֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ שָׂם רֶסֶן לִלְשׁוֹנוֹ כִּי אִם מַתְעֶה אֶת לִבּוֹ, עֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא הֶבֶל." (יעקב א 26)

 

 

כאשר בני ישראל היו בדרכם לָארץ המובטחת, אתם זוכרים מה מנע מהם להיכנס אליה? חוסר האמונה שלהם. הוא התבטא בכך שהם לא הפסיקו להתלונן:

• וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה (שמות טו כד)
• וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר (שמות טז ב)
• וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה (שמות יז ב)
• וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה (במדבר יא א)
• וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר (במדבר יא ד)
• וַיִּלֹּנוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יד ב)

מכירים את האנשים האלה, שכל החיים שלהם זה פרצוף חמוץ ותלונות על כל הדבר? ממש כיף בְּחברתם, נכון?

 

איך לשלוט על הלשון

יום קשה בָּעבודה? מכבי שוב הפסידה? עצבנו אתכם בָּכביש? אל תענו מתוך רגש, תעצרו, תקחו נשימה, ותשקלו את השלכות של המילים שלכם – לפני שהן יוצאות לכם מהפה, כי ברגע ששחררתם אותן, כבר אי אפשר לקחת אותן בָּחזרה.

"עַל כֵּן, אַחַי אֲהוּבַי, יְהֵא כָּל אִישׁ מָהִיר לִשְׁמֹעַ, בִּלְתִּי נֶחְפָּז לְדַבֵּר וְקָשֶׁה לִכְעֹס" (יעקב א 19)

תחשבו על כל הפעמים שאמרתם משהו, ומאוחר יותר התחרטתם שבכלל אמרתם; אבל היה כבר מאוחר מידי.

לא חייבים להגיב על כל דבר, לא חייבים להתווכח על כל דבר, ולא חייבים לנצח כל ויכוח.

יש דברים שלוקח לנו 5 שניות להגיד, אבל אח"כ 5 שנים כדי לתקן ולכפר.

המילים שלנו מסוגלות לגרום לאחרים להרגיש נחותים, חסרי בטחון וכאלה קטנים.

 

גם אם אנחנו מתוסכלים עם משהו או מישהו, זה לא חייב לצאת החוצה על אחרים.

אם מישהו אמר לנו משהו חצוף, טיפשי או פוגעני, לא צריך לתקוף בָּחזרה. אולי הם קיבלו חדשות רעות, אולי עובר עליהם יום מאתגר, ואולי, הם לא ממש מבינים מה הם אומרים.

במקום לרדת רמה, החסד חייב לגבור. הרי אף אחד לא מושלם, בטח שלא אנחנו.

ע"פ המלך שלמה, לא ניצחון בְּמריבה מביא כבוד, אלא סיום המריבה ופתרון הסכסוך; הוא שמביא כבוד לָאדם.

"כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב" (משלי כ ג)

נכון, אתה יכול לענות ולהמשיך להתווכח; להאכיל את הגאווה שלך. או, להשאיר מקום לְאלוהים להילחם בשבילך.

לא תמיד חייבים להיות צודקים, או אפילו להיות אלו שאומרים את המילה האחרונה.

 

 

ישוע

כשאנחנו נמצאים תחת לחץ, זה בדיוק הזמן שבו עלינו הכי להיזהר ולשקול את המילים שלנו, כי תחת לחץ אנחנו לא תמיד מסננים כמו שצריך, ופולטים החוצה שטויות מתוך זעם רגשי.

כשאנחנו בְּלחץ, עדיף לדבר כמה שפחות. ישוע הבין זאת, ולקראת צליבתו אמר לתלמידיו:

"לֹא אַרְבֶּה עוֹד לְדַבֵּר אִתְּכֶם" (יוחנן יד 30)

ואכן, ישוע לא התלונן כשבגדו בו, ישוע לא התווכח עם החיילים הרומים, ישוע לא התנשא על אלו שהאשימו אותו. אלא שהוא הרבה לשתוק.

"נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו" (ישעיהו נג ז)

אם ישוע החליט לא לדבר תחת משבר, לחץ ומצוקה. על אחת כמה וכמה עלינו ללמוד לשמור על הלשון שלנו כשאנחנו מתמודדים עם לחץ.

במיוחד, בקרבת אנשים איתם אנחנו רגילים לדבר בצורה ישירה וכנה. כי לָמילים שלנו יש כוח מיוחד דווקא על הקרובים אלינו – כגון משפחה וחברים טובים.

כשאנשים קרובים אלינו, אז מבלי ממש להתכוון, אנחנו עלולים לדכא ולהשפיל אותם, אם נגיב מתוך לחץ.

אפילו כאשר יש צורך בְּתיקון או ענישה, אפשר לעשות את זה בכעס, אכזריות והשפלה, ואפשר לעשות את זה – עם חסד ועם חמלה – על מנת לבנות את האדם.

החיים של היקרים לנו מספיק קשים כפי שהם; גם מבלי שנרד עליהם.

ומצד שני- כשאנחנו אומרים לָילדים שלנו שאנחנו גאים בהם ומאמינים בהם, אלו לא רק מילים נחמדות, אלא זרעים שאנחנו שותלים בָּלב שלהם, זרעים שיצמיחו להם את הבטחון.

בָּברית החדשה, יעקב השליח מקדיש קטע שלם, רק לָנושא של הלשון.

יעקב, הוא אחיו של ישוע, שבתחילת הדרך, ממש כמו אחיו של יוסף, לא מיהר לקבל אותו בְּברכה.

יעקב, שהוצא לָהורג בסביבות שנת 62 לסביבה, כתב את האגרת – בְּסביבות שנת חמישים לָספירה. הנמענים – הם משיחיים מרקע יהודי, שחיו בָּגולה.

 

"אַחַי אַל-יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם כִּי בָזֹאת נַחְמִיר עָלֵינוּ אֶת-הַדִּין׃ וַהֲלֹא כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ.  3 הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. 4 וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי. 5 כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל! 6 גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם. 7 כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט. 8 אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת. 9 בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. 10 מֵאוֹתוֹ הַפֶּה יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. 11 הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד? 12 אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים."

(יעקב ג 1-12)

 

"אַחַי אַל-יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם כִּי בָזֹאת נַחְמִיר עָלֵינוּ אֶת-הַדִּין" (יעקב ג 1)

יעקב, מתייחס בָּראש ובראשונה אל מורים ומנהיגים בָּקהילות, שהרי להם, יש את הסמכות, והם המשפיעים על הקהל הרחב.

אך דבריו תקפים ורלוונים לכל בני האדם, וכמובן לנו.

 

"וַהֲלֹא כֻּלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל. מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל בְּדִבּוּר, אִישׁ מֻשְׁלָם הוּא וְיָכוֹל לָשִׂים רֶסֶן לְכָל גּוּפוֹ."   (יעקב ג 2)

כולנו שוגים, בלי יוצא מן הכלל, וזה בא לידי ביטוי בָּדיבור שלנו. הרי מה שיוצא לנו מהפה, מייצג את מה שאנחנו חושבים ומאמינים. מי שאף פעם לא טועה בְּדבריו, הוא אדם מושלם. ובְּאדם מושלם – עדיין לא יצא לי להתקל.

 

"הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים שָׂמִים אָנוּ רֶסֶן כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ לָנוּ, וְכָךְ מְנַהֲגִים אָנוּ אֶת כָּל גּוּפָם. וְהִנֵּה גַּם הָאֳנִיּוֹת, אַף שֶׁגְּדוֹלוֹת הֵן וְנֶהְדָּפוֹת בְּרוּחַ עַזָּה, הֶגֶה קָטָן יְנַהֵג אוֹתָן אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיִּרְצֶה הַהַגַּאי." (יעקב ג 3-4)

יעקב נותן שתי דוגמאות למשהו ממש קטן, ששולט במשהו גדול ועוצמתי.

בעזרת רסן קטן ניתן לשלוט בָּסוס החזק ובְּכיוון התנועה שלו. בְּעזרת הגה קטן יכול החובל לשלוט בְּספינה גדולה – אפילו אל מול רוח חזקה – על מנת להשיט אותה אל מקום בטוח. ההחלטה הכי קטנה של החובל, משליכה על החיים של כל האנשים על הסיפון. באופן דומה, לשון שמלמדת דברי שקר, משפיעה על כל השומעים אותה.

 

"כֵּן גַּם הַלָּשׁוֹן אֵיבָר קָטָן הִיא, וּמְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת. רְאוּ אֵיזוֹ אֵשׁ קְטַנָּה מַבְעִירָה יַעַר גָּדוֹל! גַּם הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא, עוֹלָם שֶׁל עַוְלָה. הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵיבָרֵינוּ וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַגּוּף. הִיא מַצִּיתָה אֶת גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְנִצֶּתֶת בְּאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם" (יעקב ג 5-6)

כמו ההגה הקטן על הספינה הגדולה, ככה גם עוצמת ההשפעה שיש לָלשון שלנו – עלינו.

היא יכולה לְדבר גדולות, זאת אומרת לבנות ולעודד. אבל היא גם מסוגלת להעלות בָּאש יער שלם, זאת אומרת – לָהרוס ולהשמיד. בְּרגע שמציתים אש בָּיער, כבר אין עליה שליטה; היא הולכת ומתפשטת. ככה גם מילה אחת לא במקום, כגון שמועה לדוגמא, יכולה להיות מופצת במהירות ולרסק חיים של בני אדם. או לימוד שקר – שיכול לגרום נזק בְּחיים של כלכך הרבה אנשים. לְראייה – תחשבו על כתות שונות ומשונות וכיצד המנהיג שלהן השפיע החברים בָּהן.

 

"כָּל מִין בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלָיו, וְאָכֵן הִשְׁתַּלֵּט. אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ; רָעָה הִיא וְחַסְרַת מַעְצוֹר, וּמְלֵאָה אֶרֶס מָוֶת." (יעקב ג 7-8)

יעקב אומר, בְּאופן אלגורי, שבעוד האדם הצליח להשתלט, לאלף ולביית בעלי חיים גדולים ופראיים. על הלשון שלו, שמשולה לנחש ארסי ומסוכן שגורם להרבה נזק, האדם עדיין לא הצליח להשתלט.

 

בָּהּ מְבָרְכִים אָנוּ אֶת הָאָדוֹן וְהָאָב, וּבָהּ מְקַלְּלִים אָנוּ אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים. מֵאוֹתוֹ הַפֶּה יוֹצֵאת בְּרָכָה וְגַם קְלָלָה. אַחַי, לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה. (יעקב ג 9-10)

יעקב מראה את הצביעות שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו. עם הלשון שלנו, רגע אחד אנחנו מסוגלים להתחנף אל אלוהים, ורגע אחר לקלל את אלו שברא.

 

"הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מַיִם מְתוּקִים וּמַיִם מָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד? אַחַי, הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לַעֲשׂוֹת זֵיתִים, אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים? כֵּן גַּם מְקוֹר מַיִם מְלוּחִים אֵינֶנּוּ מֵפִיק מַיִם מְתוּקִים" (יעקב ג 11-12)

הטבע מראה עד כמה מגוחך המצב של הלשון האנושית. כפי שעץ התאנה והגפן מסוגלים להצמיח רק סוג אחד של פרי, ככה הלשון שלנו, מטרתה ותכליתה להפיק גם היא רק סוג פרי אחד; ברכה.

 

לסיכום, כל איש צבא יודע שעם כלי נשק עוצמתיים באה אחריות גדולה, שהרי הם יכולים להועיל ולהגן, ויכולים להרוס ולהשמיד. והלשון – היא חתיכת כלי נשק.

מילה אחת יכולה להבעיר שריפה שלמה, ומילה אחת יכולה להפיח חיים.

מילה אחת יכולה לגרום צרות, ומילה אחת יכולה להביא ברכה עצומה.

מילה אחת יכולה לרסק, ומילה אחת יכולה לתת מוטיבציה.

מילה אחת יכולה להרוס, ומילה אחת יכולה לבנות.

הלשון יכולה להיות חרב שחותכת אנשים לגזרים. והלשון יכולה להיות מנוף שבונה ומרים אנשים גבוה. איך להשתמש בָּלשון, זה – כבר בידיים שלכם.

תזכרו, המילים שיוצאת לנו מהפה, מייצגות את מה שקורה לנו בָּלב.

לכן, על מנת לשלוט בָּלשון שלנו, עלינו בָּראש ובראשונה ללמוד לשלוט על המחשבות שלנו. אבל לָמחשבות שלנו; הקדשנו סרטון אחר.