דאגה, חרדה ולחץ

אַל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יֹאכְלוּם שָׁם סָס וְרָקָב וְגַנָּבִים יַחְתְּרוּ וְגָנָבוּ׃ אֲבָל תַּאַצְרוּ לָכֶם אוֹצָרוֹת בַּשָׁמָיִם אֲשֶׁר סָס וְרָקָב לֹא־יֹאכְלוּם שָׁם וְגַנָּבִים לֹא יַחְתְּרוּ וְלֹא יִגְנֹבוּ׃ כִּי בִמְקוֹם אֲשֶׁר־אוֹצַרְכֶם בּוֹ שָׁם יִהְיֶה גַם־לְבַבְכֶם׃ נר הַגּוּף הָעָיִן וְאִם־עֵינְךָ תְמִימָה כָּל־גּוּפְךָ יֵאוֹר׃ וְאִם־עֵינְךָ רָעָה כָּל־גּוּפְךָ יֶחְשָׁךְ וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ מָה־רַב הַחשֶׁךְ׃ לֹא יוּכַל אִישׁ לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדֹנִים כִּי יִשְׂנָא אֶת־הָאֶחָד וְיֶאֱהַב אֶת הָאַחֵר אוֹ יִדְבַּק בְּאֶחָד וְיִבְזֶה אֶת־הָאַחֵר לֹא תּוּכְלוּ עֲבוֹד אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֶת־הַמָּמוֹן׃ עַל־כֵּן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אַל תִּדְאֲגוּ לְנַפְשְׁכֶם לֵאמֹר מַה־נֹּאכֵל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּלְגוּפְכֶם לֵאמֹר מַה־נִּלְבָּשׁ הֲלֹא הַנֶּפֶשׁ הִיא יְקָרָה מִן־הַמָּזוֹן וְהַגּוּף יָקָר מִן־הַמַּלְבּוּשׁ׃ הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת׃ וְלִלְבוּשׁ לָמָּה תִדְאָגה הִתְבּוֹזָנוּ־נָא אֶל־שׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה הַצֹּמְחוֹת׃ לֹא יַעַמְלוּ וְלֹא יִטְווּ וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי גַם־שְׁלֹמֹה בְּכָל־הֲדָרוֹ לֹא־הָיָה לָבוּשׁ כְּאַחַת מֵהֵנָּה׃ וְאִם־כָּכָה מַלְבִּישׁ הָאֱלֹהִים אֶת־חֲצִיר הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הַיּוֹם צּמֵחַ וּמָחָר יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אַף כִּי־אֶתְכֶם קְטַנֵּי אֱמוּנָה׃ לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לֵאמֹר מַה־נֹּאכַל וּמַה־נִּשְׁתֶּה וּמַה־נִּלְבָּשׁ׃ כִּי אֶת־כָּל־אֵלֶּה מְבַקְשִׁים הַגּוֹיִם הֲלֹא יֹדֵעַ אֲבִיכֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם כִּי צְרִיכִים אַתֶּם לְכָל־אֵלֶּה׃ אַךְ דִּרְשׂוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת־מַלְכוּת אֱלֹהִים וְאֶת־צִדְקָתוֹ וְנוֹסַף לָכֶם כָּל־אֵלֶּה׃ לָכֵן אַל־תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר כִּי יוֹם מָחָר הוּא יִדְאַג לוֹ וְדַיָּהּ לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּה". (מתי ו' 19-34)

 

זה מאוד טרגי, נכון? לעבוד כל חייך עבור רגע אחד, המאבק העיקש הזה יומם ולילה לשמור על מה שאתה רוצה ובסופו של דבר זה נלקח ממך. אך זוהי התסבוכת של המין האנושי. הפחד הגדול של רובנו הוא איבוד שליטה ולמעשה: החיים, העושר, הפרסום והביטחון שלנו כולם נמצאים מחוץ לשליטתנו, למרות מאמצינו הרבים.

הפתרון של אלוהים הוא פשוט מאוד. אמונה.

אמונה היא כשאתה בוטח באחד שיכול באמת לרפא את מחלותינו, להציל אותנו מכול סכנה, לספק את כל צרכינו ולהדריך אותנו בזמנים חשוכים וקשים. אלוהים תמיד רצה שאנשיו יבטחו בו בכל התחומים האלה אבל פעם אחר פעם אנחנו רצים לאלילים, לעושר, כוח וספרים לעזרה עצמית במקום לדרוש את האחד שבאמת בידיו הכוח לשנות את מצבנו.

במאמר אחר דיברנו על נתינה ותפילה. אחת הנקודות העיקריות בשיעור ההוא הייתה שהמניע העיקרי של הנתינה והתפילה צריך להיות אמונתנו ואהבתנו לאלוהים. במאמר זה נדבר על חלק ממלכודות הפחד שמונעות מאתנו לשרת את אלוהים בכל לבנו. האמת היא, שהדבר שהוא מושא מחשבותינו ופחדנו, משקף את הדבר שיקר לנו ביותר.

אז, שאל את עצמך את השאלות הבאות: מהו הפחד הגדול ביותר שלך?

אולי זה להיות כלוא בקופסא על עכבישים, אבל איך זה קשור?

האמת שזה מגלה את אחד הפחדים הראשוניים שלנו, בטחון. אז השאלה הבאה המתבקשת היא, האם אתה מאמין שאלוהים יכול להגן עליך ולשמור עליך?

בואו נתעמק עוד יותר. האם אתה דואג בנוגע לכסף? אם אתה הורה, האם אתה דואג בנוגע ליכולת שלך לכלכל את הילדים שלך?

במערכות היחסים שלך האם אתה מפחד שחבריך ידחו אותך או אפילו בן/בת הזוג שלך?

אילו הן סוגיות קשות לחשוב עליהן. כולנו מתמודדים עם פחדים כאלה ואחרים ולעיתים הם יכולים לתת לנו את ההרגשה שהם מכריעים ומוחצים אותנו. אבל ישוע מציע לנו פתרון מדהים. במתי ו' 22 ישוע אומר: "נר הַגּוּף הָעָיִן וְאִם־עֵינְךָ תְמִימָה כָּל־גּוּפְךָ יֵאוֹר׃ וְאִם־עֵינְךָ רָעָה כָּל־גּוּפְךָ יֶחְשָׁךְ וְאִם יֶחְשַׁךְ הָאוֹר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ מָה־רַב הַחשֶׁךְ".

החלק שאומר שאם עינך טובה, כל גופך יהיה מלא באור, יכול גם להתפרש: "אם עינך תביט בכיוון אחד, כל גופך יהיה מלא באור". כשלבנו חצויי בין הרכוש שלנו, הביטחון שלנו, הבית והבגדים, מערכות היחסים שלנו, אנחנו חצויים. אם אחד מהתחומים האלה סובל, הלב שלנו סובל יחד איתו. אך מה שישוע מציע כאן בפסוק הבא הוא שאנחנו לא יכולים לשרת שני אדונים, חיינו צריכים להיות ממוקדים באחד, הערך שלנו ואוצרנו צריך להיות ממוקד במקור בטוח – אלוהים.

ישוע אומר שאלוהים יכול להיות מקור הביטחון, הקבלה, הסיפוק וההדרכה שלך. היופי של החיים האלה הוא, בניגוד למשאבים האישים שלנו של כסף, ביטחון וחברים, שהמקור שלנו לעולם לא יתייבש. אך אם המקור והערך שלנו הם בעולם הזה, הוא נמצא באופן תמידי במצב של כליון והרס. אם אחד מהם מותקף, חיינו מרגישים כעוטים חשכה. האם אתה מזדהה עם זה?

אך הוא קורא תיגר מוחלט על דרך החשיבה שלנו כשהוא אומר, אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות, אל תדאגו מה תאכלו ומה תלבשו או על אריכות ימיכם. ואז בניגוד מובהק הוא מציב בפנינו מטרה אחת ויחידה, בקשו בראשונה את מלכות האלוהים ואת צדקתו וכל השאר ייווספו לכם.

הכוונה באגירת אוצרות כאן על פני הארץ היא בדיוק כפי שהיא נשמעת. זהו מסר חשוב מאוד שמופיע לאורך הכתובים כולם. משלי אומר כמעט את אותו הדבר: "אַל-תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר; מִבִּינָתְךָ חֲדָל. התעוף (הֲתָעִיף) עֵינֶיךָ בּוֹ, וְאֵינֶנּוּ: כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה-לּוֹ כְנָפַיִם; כְּנֶשֶׁר, ועיף (יָעוּף) הַשָּׁמָיִם".

אלוהים לא אומר שאתה לא צריך לעבוד יותר או שעליך לעבור חזרה לגור בבית הוריך. למעשה, כתוב בצורה ברור בברית החדשה שאם אתה לא עובד, שלא תאכל! הכתובים מעודדים לעשות השקעות טובות ולחסוך לעתיד, לב ליבו של הנושא העיקרי הוא היכן לבך נמצא ומה אתה עושה עם העושר שהופקד בידיך.

באגרת הראשונה לטימוטיאוס כתוב: "כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל־הָרָעוֹת אַהֲבַת הַכָּסֶף…"

זה לא שהכסף עצמו הוא רע, אלא האהבה לכסף וחומריות שבהם נמצא שורש הרשע. כשאתה אוהב מישהו, אתה משרת אותו, דואג לו, הוא מקור שמחתך. שוב, אלוהים רוצה שלבנו יהיה רק שלו ולא חצויי בין דברים שונים. למעשה, אם תביט ברוב האלילים של ימי הקדם, רובם היו אלים של שפע, פריון האדמה והבטן. אהבה לרכוש ולעושר תמיד היוו מלכודת עבורנו ותמיד הותירו אותנו עם הבטחות נכזבות.

אז, ישוע אומר שעלינו לאצור אוצרות בשמים במקום לעבוד קשה עבור האוצרות הגשמיים, כאן בארץ. אך למה הכוונה, "לאצור אוצרות בשמים"? פרק י"א באגרת אל העברים מסביר את הרעיון כולו כשהוא אומר שמשה חשב את חרפת המשיח גדול יותר מאוצרות מצרים, כי הוא הביט אל הגמול. גם האיגרת הראשונה לקורינתים מדברת על התקווה הזו שיש לנו באומרה: "אִם־בַּחַיִּים הָאֵלֶּה בִּלְבַד בֹּטְחִים אֲנַחְנוּ בַּמָּשִׁיחַ אֲמֵלָלִים מִכָּל־אָדָם אֲנָחְנוּ׃ אֲבָל עַתָּה הַמָּשִׁיחַ הוּקַם מִן־הַמֵּתִים רֵאשִׁית הַיְשֵׁנִים". שאול ממשיך לומר שאנחנו נקום מן המתים עם ישוע כשהכיליון ילבש אל-כיליון, ומה שעתה סופו למות ילבש אל-מוות.

איזה אוצר! אל-מוות, זה לא היה מה שאנדיאנה ג'ונס חיפש? החוקרים העשירים האלה ניסו לנצל את אינדיאנה שימצא להם את הגביע הקדוש בכדי שהם יוכלו לחיות לנצח? זהו סיפור עתיק יומין אבל לא תמצא נצח בגביע מיוחד או במפל חבוי במרכז יערות הגשם. זה נמצא בישוע, במסירת הלב והחיים שלך אליו, הוא האוצר הגדול ביותר. החיים שלך עלי אדמות הם זמנים ואנחנו יכולים וחייבים להתמקד במה שנצחי, שהוא המקום שלנו בשמים.

עלינו לשרת את אלוהים ואותו לבדו, לתת לו את כל תשומת לבנו והתמקדותנו. כשאתה אוכל או שותה או בכל דבר שאתה עושה, עשה הכול למען כבוד אלוהים. עלינו להחליף את הרצונות שלנו עם רצונותיו ולהשקיע כל מאמץ לבניית מלכותו על ידי אהבת רענו, נתינה לנזקקים וחלוקה עם אחרים את האוצר שיש לנו, אהבת אלוהים.

ישוע ממשיך לומר: "הַבִּיטוּ אֶל־עוֹף הַשָׁמַיִם וּרְאוּ הֵן לֹא יִזְרְעוּ וְלֹא יִקְצְרוּ וְלֹא יַאַסְפוּ לַאֲסָמִים וַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם מְכַלְכֵּל אֹתָם הֲלֹא אַתֶּם נַעֲלֵיתֶם עֲלֵיהֶם מְאֹד׃ 27 וּמִי בָכֶָם בְּדַאֲגָתוֹ יוּכַל לְהוֹסִיף עַל־קומָתוֹ אַמָּהּ אֶחָת"?

הבה נפרק את הפסוקים האלה לגורמים. ישנם שני סוגים של דאגות: הראשון הוא הדאגה האנושית לכלכל את עצמך ואת משפחתך והשני הוא התייסרות בדאגות מטורפים למרות היותך ילד של אלוהים. כשהסתכלות קדימה נהפכת להיות חיזוי רעות והתמדה הופכת להיות דאגה, האדם נכנס לדאגה שנחשבת לחטא.

מצד שני דוד מתאר את המעמד הנכון של אמון כשהוא אומר: "אִם-לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם".

אלוהים מספק עבורנו את כל מה שאנחנו צריכים ואנחנו מודים לו על כל יום וההזדמנויות שהוא מספק לנו. אך, עלינו עדין ללכת לעבוד, לתקצר את הכסף שלנו ולהשקיע בחוכמה. ההבדל עבורנו הוא שאנחנו יכולים לבטוח באלוהים בכל מצב, משום שהמיקוד שלנו הוא לא על רווחים ועושר ארצי או כוח אלא על אלוהים שיספק את כל צרכינו.

אז, אם מפטרים אותנו מהעבודה באופן בלתי צפוי, זה עלול להיות מתסכל ואפילו מפחיד, אבל אנחנו בוטחים באלוהים שהוא דואג לנו אפילו יותר ממה שהוא דואג לציפורים ולפרחי השדה. ומשום שהוא דואג לנו, אנחנו יכולים להלל אותו, אפילו בהיותנו במצב קשה.

אם ביל גייטס היה ניגש אליך ואומר לך שאתה לא צריך לדאוג עבור קניית דירה עבור הילד שלך כי הוא יטפל בזה, והוא מכניס את השם של בנך לצוואה שלו, לא היית פותח קופת חסכון עבור דירה לבן שלך, למקרה ולא יהיה לביל גייטס כסף בעוד כמה שנים, נכון? כשאלוהים אומר לנו לא לדאוג למחר, אנחנו יכולים לבטוח בו! אנחנו לא צריכים לדאוג משום שזה שמחזיק את העולם בידיו, אוהב אותנו ויש לו תכנית מדהימה עבור חיינו!