"וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין־רֹגֵל וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה׃ וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּית־אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ וַיֵּרְדוּ שָׁם׃ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת־הַמָּסָךְ עַל־פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר׃ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל־הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם" (שמ"ב יז 17—20).
בשמ"ב יז 14, מסופר כיצד סיכל אלוהים את העצה המרושעת של אחיתופל נגד דוד. בסיפור לעיל, על אישה אלמונית המסתירה את שני מרגליו של דוד (יהונתן ואחימעץ; ראו שמ"ב טו 27) מפני אבשלום הרוצה להיות המלך, רואים את מפליא העצה בפעולה. תיאור מעשיה של אישה אמיצה זו, מקביל למעשיה של רחב, אשר הסתירה באומץ את שני המרגלים ששלח יהושע, מפני מלך יריחו (יהושע ב 3—4). לא ייתכן כי מדובר בצירוף מקרים, שדוד עובר לצידו השני של נהר הירדן (שמ"ב יז 21—22); הסיפור מלא אפוא ברמזים לרחב, שהצילה את שני המרגלים.
ההקבלות הללו משרות ביטחון בכך שיהושע החדש בסיפור – דוד – ינצח בוודאות; מלך יריחו החדש בסיפור – אבשלום – יפסיד בוודאות. למרות שהאישה האלמונית בסיפור זה, אינה אומרת זאת במפורש, רחב מדברת מתוך גרונה ומזכירה לנו שלא משנה כמה קטנים סיכויינו להצליח, שום דבר אינו אקראי ולבסוף הכל יהיה בסדר!
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת" (יהושע ב 11).
