"הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ… תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי… יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי" (תהלים י"ט 2, 8, 16).
תהילים י"ט מדבר על מסע רוחני המתחיל בתואר הכי לא אישי של אלוהים, "אל", ומסתיים בתואר המשקף חוויה אישית של אהבת ה': "גואלי". כינויים אלה משקפים אופנים שונים של התגלות האל (ההתגלות הכללית וההתגלות המיוחדת). הם מסייעים בידינו להבין מיהו אלוהים ומי אנחנו. אך חשוב מכך, מי אנחנו צריכים להיות.
שתי אמיתות חשובות
כאשר אנו מביטים לשמים ומאזינים לעדותם, אנו עומדים ביראת כבוד מול כוחו של אל השוכן בשמים (פס' 7-2). על ידי הגות בתורה והקשבה לעדותה (פס' 14-8), אנו לומדים שתי אמיתות חשובות ביותר: האמת הראשונה שאנו לומדים היא על "אל". בכתובים שמו הפרטי, הוא יהוה (לא זאוס, הבעל, או האשרה). הכתוב אומר כי אל רוצה שנכירו אישית, ובהגות בכתובים אנו מגלים את השלמות המוחלטת של כל דרכיו (פס' 10-7). האמת השנייה שאנו לומדים היא על עצמנו. אנו לומדים במהירות כיצד ליבנו מעיד, לא על כוחו ושלמותו של אלוהים, אלא על כוחו של החטא בחיינו ועל עומק חוסר שלמותנו (פס' 14-12).
וכך מגיע המסע לקראת ידיעה אישית של אלוהים לסיומו; ברגע שאנו עדים לכוחו של אלוהים, לשלמות האישיות שלו ולעומק החטא שלנו, ביכולתנו לזעוק לאלוהים שישנה אותנו מבפנים.
אנו זועקים לאלוהים לשנות את דיבורנו ומחשבותינו, מעדות נגדנו לעדות על אהבתו המדהימה ועל כוחו להושיע! אבל חברים יקרים, אי אפשר לקחת את המסע המדהים הזה מאל לגואל, בזמן שאנו מכלים את זמננו בטלפון החכם במקום במבט לשמיים ובהגות בכתבי הקודש:
"הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי" (תהלים קי"ט 37).
