ראשי > הגות יומית > וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (בראשית יב׳ ג׳)

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (בראשית יב׳ ג׳)

וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר (בראשית יב׳ ג׳) – הגות יומית

"וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת־שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ… וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־מִיכַל לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בָּחַר־בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל־בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל־עַם יְהוָה עַל־יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהוָה… וּלְמִיכַל בַּת־שָׁאוּל לֹא־הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ" (שמ"ב ו 16, 21, 23).

ההתייחסות לחלון מצביעה על ניגוד מכוון בין גבורתה של מיכל בעבר, כאשר הורידה את דוד דרך החלון כדי להגן עליו מפני שאול (שמ"א יט 12), לבין הפיכתה להעתק של אביה, כאשר היא בזה לדוד בלבה (שמ"ב ו 16).

מעשיה בסיפור הקודם (שמ"א יט) מזכירים לנו את רחב, אשר בזכות אמונתה באלוהים, הצילה את המרגלים כאשר הורידה אותם מחלון ביתה (יהושע ב 15). מעשיה של מיכל בסיפור האחרון (שמ"ב טז) מזכירים כיצד אבימלך מלך פלשתים הביט מהחלון וראה את יצחק מצחק עם אשתו (השוו בראשית כו 8 לשמ"ב ו 16, 21). וכמו מיכל, גם אבימלך הקשה את ליבו נגד זרעו הנבחר של אלוהים (בראשית כו 16).

ההקבלות בין יחסה של מיכל לדוד לבין יחסו של אבימלך ליצחק, עוזרות להבין את חומרת תגובתו של אלוהים למיכל (דהיינו, את סגירת רחמה). דוד, אחרי הכל, הוא "יצחק החדש", לא רק בסיפור הספציפי הזה, אלא גם בתוכנית הגאולה של אלוהים. במילים אחרות, הבטחת אלוהים לאברהם באמצעות יצחק, "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כו 4), קשורה בעבותות של ברזל לבית דוד. ברכת דוד מביאה ברכה מאלוהים, זלזול בדוד גורם לקללה.

וכך גם כיום; ברכות אלוהים (ובעיקר חיי נצח) ליחידים ולעמים קשורות ישירות לבית דוד, כלומר לדרך בה אנו מתייחסים למשיחו. כאשר השליח יוחנן אומר דברים כמו: "הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן-הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד" (יוחנן ג 18); או: "הַשּׂוֹנֵא אוֹתִי שׂוֹנֵא גַּם אֶת אָבִי" (יוחנן טו 23), הוא אינו מלמד דת חדשה עם כללים חדשים. אדרבא, הוא מבטא אמת המושרשת עמוק בסיפור אודות מיכל בשמ"ב ו ובקטעים אחרים בתנ"ך.

"נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל־חוֹסֵי בוֹ" (תהלים ב 12). "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל־גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ" (תהלים עב 17).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.