"לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ־רִיק" (תהלים ב 1).
רש"י, אשר ביאורו לתנ"ך נתפס על–ידי רבים כמייצג את המשמעות המילולית, חרג מפרשנויות יהודיות לתהלים שקדמו לו. בנוגע למזמור ב, רש"י כתב: "רַבּוֹתֵינוּ (ברכות ז:) דָּרְשׁוּ אֶת הָעִנְיָן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ יִהְיֶה נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ עַל דָּוִד עַצְמוֹ".
בהגות קצרה זו אין זמן למנות את כל הסיבות לסטייתו של רש"י מהפרשנות המסורתית והמשיחית של המזמור. עם זאת, ברור כי לפני זמנו של רש"י, פרשנים יהודים רבים קראו את תהילים ב באופן משיחי, בדומה למחברי הברית החדשה.
בקריאתו של רש"י, המשיח ובן האלוהים במזמור ב (פס' 2, 7) מתייחסים לדוד ולא למשיח עתידי. נוסף על–כך, לדידו של רש"י, המילה "בר" בפס' 12 פירושה "טוהר" ולא "בן".
אך תהילים ב עצמו מכוון אותנו מעבר לדוד. הרמיזה הישירה לשמ"ב ז בולטת ביותר: "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (מזמור ב 7). הבטחתו של אלוהים לדוד, "אֲנִי אֶהְיֶה־לֹּו לְאָב וְהוּא יִהְיֶה־לִּי לְבֵן" (שמ"ב ז 14) – הבטחה הנוגעת לבן אשר כסאו יכונן לנצח – הופכת את הקשר בין שני הקטעים לבלתי נמנע.
הבטחת הברית של אלוהים לא אמרה כי דוד עצמו יהיה הבן אשר ימלוך לנצח, אלא שאחד מצאצאיו ישב על כסאו לנצח. אם תהילים ב מהדהד את הבטחת הברית הזו, אזי ה"בן" במזמור ב אינו יכול להיות דוד עצמו. הוא חייב להיות הבן המובטח של דוד.
לכן, קריאה צמודת טקסט של תהילים ב אינה מפחיתה את התקווה המשיחית הטמונה בו, אלא דווקא מדגישה ומחזקת אותה. המזמור קורא לנו להכיר בזהותו האמיתית של בן אלוהים, זה שאליו מצביעה הברית בסופו של דבר.
"הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי׃ אַף־אָנִי בְּכֹור אֶתְּנֵהוּ עֶלְיֹון לְמַלְכֵי־אָרֶץ׃ לְעֹולָם אֶשְׁמָר־לֹו חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לֹו׃ וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעֹו וְכִסְאֹו כִּימֵי שָׁמָיִם" (תהלים פט 27—30).
