"רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה… קוֹלִי אֶל־יְהוָה אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה׃ אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי… קוּמָה יְהוָה הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי־הִכִּיתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ" (תהלים ג 3, 5–6, 8).
אולי ההתגלות הגדולה ביותר שהיתה לי בלימוד ספר תהילים צצה כאשר הבנתי כי המזמורים מוקמו באופן מכוון ולא שרירותי. ביאור תהילים ג דורש לא רק את לימוד המזמור בפני עצמו, אלא גם התחקות אחר הקשרו הספרותי ביחס למזמורים שקודמים לו ובאים אחריו.
המרד נגד כס דוד (תהילים ג 2–3) ותגובתו של אלוהים לזעקתו של דוד מ"הר קדשו" (פס' 5) קשורים מבחינה תמתית ולשונית למרד נגד משיח יהוה ולהכתרת בנו על–ידי אלוהים על "הר קדשי", בתהילים ב 1–2, 6–7. תהילים ג קשור מבחינה אסטרטגית לתהילים ד, באמצעות ביטויים ייחודיים ונושאים משותפים. הביטוי "רבים אומרים" מופיע בתהילים ג 3 ובמזמור ד 7 ולא בשום מקום אחר בתנ"ך. הביטוי "שכבתי ואישנה" מופיע בתהילים ג 6 ובמזמור ד 9 ולא בשום מקום אחר בספר תהילים. וכמו תהלים א–ב, גם מזמורים ג–ד צופים את חורבן הרשעים (תהילים א 1, 4–6, ג 8) ההוגים ב"ריק" (תהילים ב 1, ד 3). קשרים אלה מנחים אותנו לקרוא את תהילים ג בהקשרו הספרותי ולא כמזמור בודד.
כאשר קוראים אותו באופן כזה, תפילותיו ונסיבות חייו של דוד מקבלות עומק נבואי. דוד מגלם משיח סובל אשר לאחר רדיפות חוזרות ונשנות יישב על כס המלוכה שהובטח לו מאת אלוהים (תהילים ב 7, ד 9). קשה שלא לשמוע בדבריו של דוד, "הקיצותי" (תהילים ג 6), רמז לתחייתו של המשיח, במיוחד משום שהפועל "יקיץ" בתנ"ך מתייחס לעיתים קרובות לתחיית המתים (ראו ישעיה כו 19; ירמיהו נא 39, 57; איוב יד 12; דניאל יב 2).
דבר אחד מתברר בספר תהילים: הניסיון להפריד בין המשיח המולך (בן–דוד) לבין המשיח הסובל (בן–יוסף) קורס כאשר קוראים אודות דוד ההיסטורי והנבואי במקרא. התהילים עצמם מכינים אותנו למשיח שדרכו לכס המלכות כרוכה בסבל.
"אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים וְאָמַר לָהֶם: כָּךְ כָּתוּב, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יִסְבֹּל וְיָקוּם מִן הַמֵּתִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (לוקס כד 45–46).
