ראשי > הגות יומית > אם לא אנחנו – אז מי?

אם לא אנחנו – אז מי?

אם לא אנחנו – אז מי?

"מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ… שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" (תהלים כד 3, 7–10).

דוד המלך מעלה כאן שתי שאלות חשובות: 1) 'מי יעלה?'; 2) 'מי יבוא?' כדי להעריך נכונה את השאלות הללו, יש לראות תחילה כי דוד מתאר את העולם כבית מקדשו של אלוהים. הפועל 'יסד', במזמור כד 2, נושא קונוטציה מקראית מובהקת של בניית בית המקדש (ראו מל"א ה 31, ו 37, ז 10; ישעיה מד 28; יחזקאל מא 8; זכריה ד 9, ח 9; תהלים עח 69; דה"ב ג 3, כד 27). תיאורו של דוד את מקדש אלוהים, דהיינו את קודש הקודשים, על הר (מזמור כד 3), נשען גם הוא על דימויים מגן עדן והר סיני.

עם דימוי זה של בית המקדש כרקע, אפשר להתחיל ולחוש את מלוא עוצמת שאלותיו של דוד. כאמור, תחילה הוא שואל: 'מי בעולם הזה זכאי לעלות אל אותו הר דמוי סיני?' לפני שעונים על–כך, חשוב לבחון את שאלתו השנייה: 'מיהו מלך הכבוד העומד לבוא בשערי קדם ולשכון בהיכלו?' זהו יהוה בכבודו ובעצמו.

כעת מתבהר כובד משקלה של השאלה; מי יכול לעלות על ההר המכוסה עננים, מלא כבוד, קדוש לחלוטין? רק אדם נקי כפיים, בר לבב וללא רמייה בלשונו (מזמור כד 4). אין פלא שעם ישראל חשש לעלות להר והתחנן בפני משה לעשות זאת במקומו (שמות כ 21-18). המזמור דוחק בנו לערוג לכהן גדול שלא רק יעלה עבורנו, אלא גם יאפשר לנו לעלות בעצמנו ולהפוך מעם הנקרא 'יעקב' (שם הקשור לרמייה ושקר; ראו בראשית כז 36), לעם המכונה "ישורון" (שם המורה על יושרה ותמימות; ראו דברים לב 15, לג 5, 26; ישעיה מד 2). השם של אותו כהן אינו אלא "ישוע", כי הוא "יושיע את עמו מחטאיהם".

"לָכֵן, אַחַי, מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּטָּחוֹן לְהִכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּדַם יֵשׁוּעַ, בְּדֶרֶך חֲדָשָׁה וְחַיָּה אֲשֶׁר הוּא חָנַךְ לָנוּ דֶּרֶךְ הַפָּרֹכֶת, שֶׁהִיא בְּשָׂרוֹ, וּבִהְיוֹת לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל עַל בֵּית אֱלֹהִים, נִתְקָרְבָה נָא בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבִמְלוֹא וַדָּאוּת הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁלִּבּוֹתֵינוּ מְטֹהָרִים מֵהַרְשָׁעַת מַצְפּוּן וְהַגּוּף רָחוּץ בְּמַיִם טְהוֹרִים" (עברים י 19–22).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.