"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמֹו קֹרִאים אֶל־יהוה וְהוּא יַעֲנֵם׃ בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן־לָמֹו׃ יהוה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל־עֲלִילֹותָם" (תהלים צט 6–8).
בהתחשב בהתייחסויות הרבות של תהלים צ–קו למשה והרמיזות לנדודי ישראל במדבר, ראוי לכנות את הספר הרביעי בתהלים "ספר משה". באופן מיוחד, תהילים צ–קו מגיעים לתובנות חשובות אודות אלוהים ואופיו מתקופת חייו של משה והתגלות אלוהים דרכו.
בתוך הספר הרביעי, תהילים צג–ק חוזים את זמן יציאת מצרים החדשה, בה אלוהים ישליט את כוחו על כל האלים (תהלים צה 3, צו 4, צז 9) ויבוא לציון כדי למשול על ישראל ועל העמים בצדק וביושר (תהלים צו 13, צז 8, צח 9, צט 2). לאורך מקבץ המזמורים הללו, הקמת מלכותו העולמית של אלוהים מודגשת על–ידי השימוש החוזר במילים "עמים" (תהלים צו 3–13, צז, 6, צח 9, צט 2) ו"גויים" (תהלים צד 10, צו 3, 10, צח 2).
בהקשר "יציאת מצרים החדשה", הרמיזה למחילה של אלוהים על ישראל משמות לד 5–7 (ראו תהלים צט 6–8) חוטפת מהלומה קשה. מה יש באלוהי ישראל שיעורר את כל העמים לנטוש את אלוהיהם ולעבוד אותו? זהו חסדו המדהים כלפי עם ישראל, המופגן בסליחתו ("אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם"; מזמור צט 8). אך כפי שמשה הבין היטב, וכשם שכל מי שטוען כי הכנסייה החליפה את ישראל צריך להבין, אלוהים אשר מחליף את העם לו נשבע בברית נצחית, אינו האלוהים שייתן השראה לאומות לנטוש את אלוהיהם ולעבוד אותו!
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת־הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא׃ וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל׃ וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה׃ לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּךָ׃ זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם׃ וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב 9–14).
