"תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים…" (תהלים צ 1).
פסוק הפתיחה של מזמור צ הוא אולי הבולט ביותר בכל ספר תהילים. הספר הרביעי של תהילים (תהלים צ-קו) נפתח ב"תפילה למשה". מדוע?
כדי להעריך את תפילתו של משה, עלינו לקרוא את מזמור צ בהקשר הספר הרביעי כולו (צ – קו), כתגובה להתרסקות בית דוד ולגלות ישראל בסוף הספר השלישי (עג – פט). מזמור פט מקונן על האסון הלאומי הזה, שבא כתוצאה מחרון אפו הראוי של אלוהים על עמו (תהלים פט 39–52). אף על פי שמזמור פט אינו מפקפק בנאמנותו של אלוהים לקיים את בריתו הנצחית עם דוד (פס' 29–38), הוא נאבק בשאלת העיתוי: "עַד־מָה יהוה תִּסָּתֵר לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמֹו־אֵשׁ חֲמָתֶךָ" (פס' 47; ראו פס' 50).
בהקשר הספרותי הזה אפשר לראות את ההיגיון בכך שהספר הרביעי בתהלים נתפח דווקא בתפילת משה. משה היה שותף לתוכחה של ישראל במדבר וניבא את גלות ישראל העתידית (ראו במיוחד דברים לא–לג). אין זה מפתיע אפוא שתהילים צ–צב מהדהדים את הנבואות בשירת האזינו (דברים לב) ואת ברכות משה (דברים לג). רבים מהמזמורים בספר הרביעי מלאים ברמיזות לנדודי ישראל במדבר ולחטא העגל (ראו תהילים צה, צט, קג, קה–קו). יתרה מכך, מתוך שמונה ההתייחסויות למשה בספר תהילים, שבע מופיעות בספר הרביעי (תהלים צ 1, צט 6, קג 7, קה 26, קו 16, 23, 32). הספר הרבעיעי מתחיל ומסתיים עם משה (צ 1, קו 32).
על רקע זה, תפילתו של משה מתמקדת בעיקר בעיתוי ובמשך זעמו של אלוהים. בתמצית, תפילתו של משה עונה על השאלה המופיעה במזמור פט, לא על ידי מתן תאריך אלא על ידי מתן זווית ראייה נכונה: "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיֹום אֶתְמֹול כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה" (תהלים צ 4; ראו פט"ב ג 8). לאלוהי הנצח יש תזמון מושלם.
מדוע אפוא לפתוח את הספר הרביעי בתפילת משה? אולי התשובה מצויה במזמור הסיום של הספר הרביעי. "וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירֹו עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתֹו מֵהַשְׁחִית" (תהלים קו 23). בכל פעם שמשה מפגיע בתורה, הוא עושה זאת כדי למנוע אסון נורא, אם-כי ראוי, מעם ישראל (במדבר יא 2, כא 7; דברים ט 20, 26).
עלינו להיות אסירי תודה על-כך שגם לנו יש מפגיע שאינו רק מזכיר את משה, הוא גדול ממנו לאין שיעור. משה עמד שוב ושוב בפרץ עבור ישראל. כמו-כן, משה הגדול יותר אינו חדל לעשות זאת עבורנו.
