בית נ': "נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי" (תהלים קיט 110).
התעקשותו של העבד על-כך שלא "תעה" ממצוות האל, סותרת לכאורה את דבריו בפסוק האחרון של מזמור קיט: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (פס' 176). יתרה מכך, העבד מודה כי "תעה" (תוך שימוש במילה אחרת) בפס' 67: "טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג וְעַתָּה אִמְרָתְךָ שָׁמָרְתִּי". אולם למעשה, וידוי זה אינו סותר את פסוק 110, שכן העבד מנגיד את תעותו הקודמת לצייתנותו הנוכחית. המתח הרב יותר, טמון אפוא בין פס' 110 לפס' 176; אם העבד מודה שתעה, כיצד ניתן לומר שמזמור קיט מכוון למשיח, שהרי ישוע מעולם לא חטא?! בתגובה, חשוב לציין כי אחד המזמורים המצוטטים בתדירות הגבוהה ביותר ומיוחסים לישוע בברית החדשה, תהילים סט (רא' יוחנן ב 17, טו 25; יט 28–29; מה"ש א 20; רומים טו 3), מכיל דובר אשר מודה אף הוא באיוולתו ובאשמתו (ראו תהילים סט 6). לכן, הברית החדשה יכולה ליישם את החוויות והמילים של מחבר תהילים חוטא על משיח נטול חטא, מבלי ליישם את כלל המאפיינים של אותו דובר על ישוע. העיקרון לפיו המשיח הוא "כדוד", אינו אומר שהוא כמו דוד בכל עניין. באופן דומה, ההבטחה שהמשיח יהיה "כמשה" אינה אומרת שעליו להידמות למשה בכל דרך, שכן כישלונו של משה מנע ממנו להיכנס לארץ המובטחת.
בנוסף, יש לשקול את שני הפסוקים הרומזים על חטא, מול הפסוקים הרבים המתארים את העבד כמי שלעולם לא שכח את מצוות אלוהים ונותר נאמן לדברו (למשל, תהילים קיט 16, 61, 83, 93, 109, 141, 153, 176). ואכן, אפילו כאשר העבד מודה: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד", הוא מייד מוסיף: "כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי" (פס' 176). לכן, המזמור עצמו משלב את תעותו של העבד יחד עם נאמנותו הבסיסית לדבר יהוה. נוסף על-כך, העבד מכיר בטוב שהושג באמצעות סבלו: "טֹוב־לִי כִי־עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ" (פס' 71). לפיכך, יש להתייחס לפסוקים אלו כחלק מהפרופיל הכללי של עבד מלכותי, אשר אהבתו לתורה מזהה אותו כמלך המושלם של ישראל (ראו דברים יז 20-18).
לומר שמזמור קיט נושא אופי משיחי, פירושו שהמזמור מבטא את תפילתו של מלך אוהב תורה, אשר למרות היותו שנוא, מושמץ ודחוי, הוא חף מפשע מההאשמות נגדו. במובן זה, איננו מוצאים "בן דוד" שכזה בתנ"ך, אלא דווקא בברית החדשה; שם מתואר עבד הדומה לנו בכל דרך, אך ללא חטא (עברים ד 15), אשר למד לציית דרך סבל (עברים ה 8). לכן, יש מלך אחד, ורק אחד, שבו דיוקנה של תפילה יוצאת דופן זו מוצא את ביטויו והתגשמותו המושלמים.
