"כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עֹולָם וָעֶד שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ" (תהלים מה 7).
הטענה של הברית החדשה, כי ישוע שווה לאלוהים, היא אחד הרעיונות הקשים ביותר לעיכול עבור יהודים רבים. למרות שלא תמיד זה היה כך בהשקפות היהודיות אודות המשיח, עבור רבים כיום, הדבר נשמע כמו יצירה של דת חדשה ופגאנית מן המאה הראשונה. אך חשוב להבהיר כי הציטוט של הברית החדשה מתרגום השבעים, באל העברים א 8, אמנם מראה כי מחבר האגרת התייחס לישוע כאל אלוהים: "אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד".
רש"י, הפרשן המפורסם ביותר ביהדות מימי הביניים, ביאר את תהילים מה 7 בצורה אחרת; הוא טוען כי המילה "אלוהים" מקבילה לכס המלכות: 'כסאך הוא אלוהים' (במילים אחרות, 'כסאך הוקם על-ידי אלוהים'). כך הבין זאת גם התרגום היהודי לאנגלית, ה–JPS: "כסאך האלוהי יעמוד לנצח; שבטך הוא שבט מישור". אמנם פרשנות זו אפשרית, אך לא כל הרבנים מימי הביניים הסכימו איתה, שכן אין זו הקריאה הפשוטה והטבעית ביותר של העברית. אבן עזרא, למשל, טען כי "אלוהים" מתייחס למלך, אך כתואר של כוח וסמכות ולא כייחוס של אלוהות (ראו שמות ז 1, כא 6, כב 8–9; שם גם משה והשופטים מכונים 'אלוהים').
אם התנ"ך הוא הפרשן הטוב ביותר של עצמו, מזמור מה גופא תומך בטענה כי 'אלוהים' מתייחס למלך, כמו שהבין מחבר האגרת אל העברים, אשר טוען כי מלך ישראל הוא אלוהים במלוא מובן המילה. במזמור מה 18 בני קורח משבחים את המלך תוך שימוש בביטויים אשר התנ"ך מעניק לאלוהים לבדו: "אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּר וָדֹר עַל־כֵּן עַמִּים יְהֹודֻךָ לְעֹלָם וָעֶד". כפי שציין החוקר ג'רלד וילסון (NIVAC, עמ' 707), 'הוסיפו לכך את העובדה שבתהילים המושא של 'עַמִּים יְהֹודֻךָ' תמיד מתייחס ליהוה'. תובנה זו הופכת את ההודיה והשבח המוענקים למלך במזמור מה בולטים אף יותר.
אם נתחשב בדקדוק של פסוק 18, נמצא כי ההודיה בו תחשב לחילול הקודש אם היא מתייחסת לאדם גרידא. לפיכך, הפרשנות של הברית החדשה מקבלת תימוכין מבחינת ההקשר ומתבררת כלגיטימית ויהודית לגמרי. אם-כך, הבה נצטרף לעמים ולמלאכים ונהלל את ישוע משיחנו לעד.
"וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵבִיא אֶת הַבְּכוֹר אֶל הָעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר, וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים… וְעוֹד, אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם; הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַּעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמוּ" (עברים א 6, 10–12).
