ראשי > הגות יומית > האם אנחנו מבינים את המחיר?

האם אנחנו מבינים את המחיר?

האם אנחנו מבינים את המחיר?

"וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו" (תהלים לח 14).

במזמור לח, דוד מתאר בצורה חיה את המצוקה הפיזית והרגשית שהביא על עצמו בגין חטאיו. כאשר קוראים את דבריו, אפשר לחוש את כובד סבלו. באופן יוצא דופן, תיאורו חולק מילים וביטויים משותפים עם אלו תאוריי העבד הסובל בישעיה נג. במזמור לח 14, דוד מתואר כ"אילם" אשר "לא יפתח פיו" ובישעיה נג 7, עבד יהוה מתואר כ"אילם" אשר "לא יפתח פיו". במזמור לח 4, אין "שלום" בעצמות דוד ובישעיה נג 5 העבד מקבל את ייסורי יהוה על "שלומנו". במזמור לח 6, דוד סובל מ"חבורות" מבאישות ובישעיה נג 5, "חבורות" העבד מביאות לנו ריפוי. במזמור לח 12, דוד נדחה על ידי חבריו ומשפחתו בשל "נגעיו" ובישעיה נג 4, 8 העבד סובל "נגעים" במקום עמו. במזמור לח 13, אויביו של דוד דיברו "מרמות" ובישעיה נג 9 אין "מרמה" בפי העבד. במזמור לח 18, "מכאוביו" של דוד עומדים לנגדו תמיד ובישעיה נג 3–4, העבד הוא איש "מכאובות" הסובל את "מכאובינו".

למרות שדוד דומה לעבד הסובל, קיים הבדל מרכזי אחד: דוד סובל בגין חטאו שלו. בישעיה נג, אמנם נראה כי העבד הדומה לדוד סובל בגלל חטאיו. לכן עד היום עמנו מניח כי העבד "נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה" (ישעיה נג 4). אך בסבלו של דוד רואים צל המצביע על צאצאו הגדול והמושלם. אפשר לומר כי העבד של ישעיהו נג הפך לְחַטָּאת בשמנו, מוכה במקומנו ונענש כדי שנוכל לקבל סליחה.

בקוראי את תהילים לח, אני נזכר עד כמה גדולה אשמתי וכמה מגיע לי לסבול את תוצאות חטאיי, עבירותיי ועוונותיי. אם נהיה כנים, כולנו חשים את כובד המשא הזה. אך משיחנו לקח מרצונו את צלבנו והפך לְחַטָּאת כדי שנוכל לזכות בסליחה.

לכן אני אומר לישוע: תודה שהחלפת אותי על הצלב. תודה שנשאת את חטאי, את מכאוביי ואת אשמתי. תודה שבזכות חבורותיך נרפא לי ובגלל סבלך נסלחו עוונותיי.

"אֶת זֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע חַטָּאת עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נִלְבַּשׁ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בּוֹ" (קור"ב ה 21).

אפליקצית הברית החדשה – איגוד

אפליקציה לקריאת התנ״ך והברית החדשה

קראו והאזינו לכתובים בעיצוב חדש ונוח, בכל זמן ובכל מקום. הורידו עכשיו והתחילו לקרוא

אולי גם יעניין אותך:

כשאין כוח לחיות

נאבקה בדיכאון עמוק ואיבדה רצון לחיות, עד שהלב נפתח

ליאת גדלה כבת לניצול שואה, בבית שלא היה בו מקום לרגש או תקווה. מגיל צעיר נאבקה בדיכאון עמוק, התנתקה מהחיים ולא רצתה להמשיך לחיות. ברגע של שבירה, היא ביקשה עזרה והחיים שלה קיבלו תפנית לא צפויה. לא ברגע קסום שמוחק את העבר, אלא בתהליך שבו היא קיבלה בחזרה רצון לחיות, משמעות, וריפוי מבפנים.

היגיון שמוביל לאמונה

מרצה למתמטיקה מגלה שהאמונה עמוקה יותר מהמדע

דן גדל בבית חילוני־משכיל שבו אמונה נחשבה לדמיון והמדע היה הסמכות העליונה. כאיש מתמטיקה, הוא חיפש היגיון וודאות  לא “דת”. אבל כשבחן בעצמו את נבואות התנ״ך, ובעיקר את ישעיהו נ״ג, הוא גילה התאמה מדויקת מדי כדי להיות מקרית. במקום רגש או לחץ חברתי, מה שהוביל אותו היה עובדות, טקסטים, ולוגיקה. לא אמונה במקום היגיון, אמונה שנולדה מתוך היגיון.

מתוך נאמנות לתנ״ך

לא מתוך מרד, אלא מתוך אמת שגילה בישעיהו נ״ג

נריה גדל כיהודי דתי, אבל בלב פקפק בקיומו של אלוהים. כשגילה בתנ״ך את ישעיהו נ"ג, ידע שמדובר בישוע, אך פחד להיות שוב “דחוי ושונה”. שנים אחר כך, כשכליותיו קרסו והוא עמד מול דיאליזה ומוות, אישה מעבר לים סיפרה שישוע הופיע לה בחלום ושלח אותה לתרום לו כליה. ההתאמה הייתה מלאה, כמו תאומים. נריה קורא לזה: הנס שהציל את חייו.