"לַמְנַצֵּחַ עַל–שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד׃ בְּהַצֹּותֹו אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צֹובָה וַיָּשָׁב יֹואָב וַיַּךְ אֶת־אֱדֹום בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף… לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעֹוז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃ מֹואָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדֹום אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי… הָבָה־לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם׃ בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (תהלים ס 1–2, 9–10, 13–14).
בכל הנוגע לשימוש של כתבי הקודש בספרים קודמים בתנ"ך, מזמור ס אינו אלא אוצר בלום של קישורים מקראיים. הפסוק הראשון מפנה אותנו לסיפור ניצחונו של דוד על אויבי ישראל, ככתוב בשמ"ב ח – סיפור אשר קשור ישירות להבטחת אלוהים להקים מלך נצחי מבית דוד (שמ"ב ז 12–16).
בנוסף לקישור זה לספרים קודמים, אפשר למצוא רמיזות יוצאות דופן לתורה; ההתייחסות ל"יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (מזמור ס 9) רומזת לנבואת יעקב על–אודות המשיח בבראשית מט 10: "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים".
רמז מדהים זה, לנבואה משיחית מהתורה, מלווה בקישור נוסף; במזמור ס 10, ההתייחסות לשניים מאויביה ההיסטוריים של ישראל – מואב ואדום – הופכת משמעותית למדי, שכן אותם אויבים מופיעים גם בנבואה המשיחית של בלעם, בספר במדבר כד 17–18:
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל־בְּנֵי־שֵׁת׃ וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה…". כשלעצמם, ההתייחסויות למואב ואדום לאו–דווקא עשויות לבסס באופן חד משמעי רמז לבמדבר כד. אך ההבטחה שישראל "יעשו חיל" בתהילים ס 14 מחזקת את הקשר, שכן היא מהדהדת את במדבר כד 18: "וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל".
רמז נוסף לנבואה מן התורה, אפשר למצוא במזמור ס 10; ההתייחסות הנדירה ל"פְּלֶשֶׁת" רומזת כנראה לשירת הים בשמות טו 14, שם הגויים רועדים לפני ניצחון הגאולה של אלוהים.
על–ידי קישור לנבואות העיקריות של התורה, מזמור ס מספק ראיות מתוך התנ"ך לכך שטקסטים אלה הובנו כמצביעים על המשיח שעתיד לבוא. וזוהי אפוא תכלית התורה, עליה אומרים ישוע והשליחים "כן ואמן".
"וּבִהְיוֹת הָאֱלֹהִים בְּעֶזְרִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הֲרֵינִי עוֹמֵד וּמֵעִיד לִפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְאֵינֶנִּי אוֹמֵר דָּבָר מִלְּבַד הַדְּבָרִים שֶׁהַנְּבִיאִים וּמֹשֶׁה אָמְרוּ כִּי עֲתִידִים הֵם לִקְרוֹת" (מע"ה כו 22).
