"לַמְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁן עֵדוּת מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד׃ בְּהַצֹּותֹו אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת־אֲרַם צֹובָה וַיָּשָׁב יֹואָב וַיַּךְ אֶת־אֱדֹום בְּגֵיא־מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף׃ אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשֹׁובֵב לָנוּ… לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הֹושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי… לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעֹוז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי׃ מֹואָב סִיר רַחְצִי עַל־אֱדֹום אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי עָלַי פְּלֶשֶׁת הִתְרֹעָעִי" (תהלים ס 1–3, 7, 9–10).
במבט ראשון, מזמור ס נראה כעומד בסתירה מוחלטת לסיפור ניצחונותיו של דוד בשמ"ב ח, אליהם מצביעים פסוקי הפתיחה.
לפי שמואל ב', הצלחתו הצבאית של דוד קשורה להבטחותיו המשיחיות של אלוהים בשמ"ב ז 12–16 ומוכיחה כי אלוהים "מושיע" את דוד בכל קרב (שמ"ב ח 6, 14). אולם במזמור ס, עם ישראל זועק ליהוה: "לעזרה" (פס' 7, 13) כי הוא לכאורה נטש אותם ואת צבאותיהם במלחמה (פס' 3, 12). מדוע שהפסוקים הראשונים במזמור יכוונו אותנו לסיפור על ניצחונותיו העל–טבעיים של דוד בעבר, כאשר המזמור עצמו מתמקד בנטישת אלוהים את עמו ותבוסתם בהווה?
התשובה טמונה באופן בו מחברי המקרא מבססים את תפילותיהם ופניותיהם לאלוהים על סיפורי העבר. בשמ"ב ח, דוד מופיע כתמונה נבואית של מלך המשיח העתיד לבוא, המביס את אויבי ישראל, כובש את הארץ המובטחת ומקים שלום עולמים לעם אלוהים. מזמור ס הופך את ניצחונותיו של דוד בעבר לתחינה בפני אלוהים שיקיים את הבטחותיו על–ידי שליחת בן דוד המובטח, במטרה להביא ישועה גדולה בהרבה לעמו בעתיד. מסיבה זו, הדוברים במזמור ס מתחננים בפני אלוהים להציל את "יד ימינו" – רמז למלך המשיח שיבוא (ראה תהלים פ 18, קי 1), ולענות "להם" (ראו תהלים ס 7). בתהילים ס 9, הם מזכירים לאלוהים את נבואת אחרית הימים המפורסמת של יעקב על המשיח. שכן "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" מהדהד את בראשית מט 10: "לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים".
מזמור ס מזכיר לנו עיקרון מפתח לקריאת התנ"ך: מעשי אבות סימן לעתיד. כשקוראים את הסיפורים על דוד מבעד לעדשת ההבטחות הבלתי מותנות של אלוהים, אפשר לסמוך על–כך שמעשי הישועה הגדולים ביותר של אלוהים עוד לפנינו.
