"שְׁלַח־אֹורְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קָדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנֹותֶיךָ׃ וְאָבֹואָה אֶל־מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל־אֵל שִׂמְחַת גִּילִי וְאֹודְךָ בְכִנֹּור אֱלֹהִים אֱלֹהָי" (תהלים מג 3–4).
אם קוראים כל מזמור מחוץ להקשרו, קל לפספס את אחד הגורמים המרכזיים שקבעו את הסידור של ספר תהילים (שכאמור, נעשה בהשראת רוח הקודש). לעתים קרובות, הקשר בין מזמורים שכנים מבוסס על שאלה ותשובה; דהיינו, מזמורים המעלים שאלות או מבטאים רצונות, ואחריהם מזמורים אשר עונים עליהם. על–ידי תשומת לב לקשר הזה, אפשר להבחין הן במשמעות של כל מזמור והן במסר של ספר תהילים כולו.
חוסר היכולת של בני קורח "לבוא" ולעבוד את אלוהים בבית המקדש, גורם לא רק לייאוש אלא גם מוליד את השאלה והמשאלה של תהילים מב–מג: "…מָתַי אָבֹוא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים" (מב 3); "שְׁלַח־אֹורְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל־הַר־קָדְשְׁךָ וְאֶל־מִשְׁכְּנֹותֶיךָ: וְאָבֹואָה אֶל־מִזְבַּח אֱלֹהִים…" (מג 3–4). במזמור מג 4 בני קורח משתוקקים לבוא אל אלוהים, "אֶל־אֵל שִׂמְחַת גִּילִי".
היכן התשובה לכמיהה הזו?
המקום הנוסף והיחיד בתהילים, בו מופיעות שתי מילים נרדפות אלו – "שמחה" ו"גיל" – נמצא במזמור מה 15–16, שם הכלה וחברותיה מובאות אל משתה החתונה בארמונו של מלך המשיח: "לִרְקָמֹות תּוּבַל לַמֶּלֶךְ בְּתוּלֹות אַחֲרֶיהָ רֵעֹותֶיהָ מוּבָאֹות לָךְ׃ תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ".
מזמור מה הוא אחד הקטעים הברורים ביותר אודות זהותו האלוהית של המשיח בתנ"ך. בהקשרו, הוא מספק את התשובה לכיסופינו העמוקים ביותר. דרך הופעתו של המשיח השמיימי, התבוסתנות במזמור מד הופכת לניצחון במזמור מה 4–6, והערגה להיכנס למשכן האל סוף סוף מתממשת.
בתוך ספר תהילים, מזמור מה מוצב באופן אסטרטגי כפתרון לבעיות והמשאלות המוצגות בתהילים מב–מד. בתוך הקאנון של כתבי הקודש, ישוע הוא הפתרון לכל בעיה וההגשמה של כל משאלה וערגה בתנ"ך.
"הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֵּר מִקֶּדֶם פְּעָמִים רַבּוֹת וּבִדְרָכִים רַבּוֹת אֶל הָאָבוֹת בְּיַד הַנְּבִיאִים, דִּבֵּר אֵלֵינוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הָאֵלֶּה בְּיַד הַבֵּן אֲשֶׁר שָׂם לְיוֹרֵשׁ כֹּל וּבְיָדוֹ גַּם עָשָׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ… אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים, אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" (עברים א 1–2, 8–9).
