"תְּפִלָּה לְדָוִד… בְּיֹום צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי תַעֲנֵנִי׃ אֵין־כָּמֹוךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ׃ כָּל־גֹּויִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבֹואוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ׃ כִּי־גָדֹול אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאֹות אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ… פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה־עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהֹושִׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶךָ׃ עֲשֵׂה־עִמִּי אֹות לְטֹובָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי־אַתָּה יהוה עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תהלים פו 1, 7–10, 16–17).
באמצעות קריאה קפדנית של תהלים פו לאור כתבי הקודש הקודמים לו, אפשר לזהות את בן-דוד – הדובר במזמור – כפי שהוא באמת: משה חדש, המבקש מאלוהים לערוך יציאת מצרים חדשה כך שכל העמים ידעו כי הוא גדול מכל האלים ויתנו כבוד לשמו.
שימו לב לרמיזות הבאות לספר שמות: הדובר מבקש מאלוהים לסלוח ולהושיע על סמך אופיו, כפי שנחשף בסיפור עגל הזהב (השווו תהילים פו 8–13 לשמות לד: 6–7, 10). הדובר מזהה את עצמו כעבד ה' (מזמור פו 2, 4, 16), תואר המיוחס למשה מספר פעמים (שמות ד 10, יד 31; דברים לד 5). הוא מבקש מאלוהים לעשות פלאים כדי להוכיח שהוא גדול מכל האלים, כדי שהגויים יהדירו אותו לבדו (תהילים פו 8–10). באופן דומה, יציאת מצרים כללה ניסים ונפלאות שהוכיחו כי אלוהים גדול מכל האלים (שמות יב 12, טו 11) וקרתה במטרה שהמצרים יכירו את יהוה ויכבדו את שמו (שמות יד 18). בולט מכל, הדובר (בן דוד) מבקש "אות" שמיימי, כך ששונאיו ידעו כי אלוהים בעוזרו (תהילים פו 17). אין זו אלא רמיזה ברורה למשה, שעבורו אלוהים עשה אותות (שמות ד 8–9, 17, 28, 30, ז 3, ח 19, י 1–2, עב 13) במטרה להוכיח שהוא בעוזרו (שמות יח 4).
בחזרה למזמור פו 9, חשוב לראות את הקשר בין כל העמים אשר באים סוף סוף לעבוד את אלוהים, לבין סליחתו וגאולתו של האל לעמו הסורר (פס' 5, 15). בתקופה בה מספר מדאיג של נוצרים אוונגליסטים מאחלים רעה לעם ישראל, הם מפספסים את האירוניה שבדבר, שהרי בשנאתם לישראל הם למעשה שונאים את אותם אנשים שדרכם אלוהים מתכוון לברך את כלל העמים. שכן ברכותיו הגדולות ביותר של אלוהים לגויים יגיעו כאשר עם ישראל יכיר סוף סוף בזהותו של הדובר במזמור פו – בן דוד המובטח והנביא כמשה.
"וְאִם מְעִידָתָם הִיא עֹשֶׁר לָעוֹלָם וְהֶפְסֵדָם הוּא עֹשֶׁר לַגּוֹיִים, שְׁלֵמוּתָם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!… הֲרֵי אִם הַדָּחָתָם הִיא רִצּוּי בִּשְׁבִיל הָעוֹלָם, מַה תִּהְיֶה הֲשָׁבָתָם אִם לֹא תְּקוּמָה מִמָּוֶת אֱלֵי חַיִּים?" (רומים יא 12, 15).
